זקן אהרן (קורץ) קכא

לחשוש שנולד זה ג' חדשים ודאי לא היתה מצילתו מיראת המלך וגזירתו, רק כשראתה אותו סברה דהוא אחד משני צדדים או שנולד כבר קודם ג' חדשים או שנולד זה איזה ימים ומש"ה היתה יודעת דבטח הוא מילדי העברים ואין היא המושיע דהא המושיע הוא בן ג' חדשים במכיון ורק באותו יום שנולד המושיע הוא שהיתה הגזירה גם על המצרים ולא יותר משום דנס גדול נעשה בילד הזה דלפי הראות הי' רק כילד בן איזה ימים וקול בכייתו הי' כנער בן שנה כמו שפירש"י, וע"כ אמרה בת פרעה ע"כ אינו בן ג' חדשים דאם נלך כפי המראה הרי הוא רק כבן איזה ימים ואם נלך כפי קולו הרי הוא כבן שנה ובממנ"פ הוא רק מילדי העברים ואין הוא המושיע, וזה שאמר הכתוב ותראהו היינו לשון הבנה והסתכלות להבין בילד הזה את יום לידתו וראתה את הילד שהוא כילד זה איזה ימים במראיתו ובגדלו אבל באיכותו והנה נער בוכה כבן שנה, ומש"ה ותחמול עליו כי בטח לא נולד זה ג' חדשים שנולד המושיע וע"כ אמרה מילדי העברים זה ואין הוא המושיע רק הוא שנולד זה איזה ימים או זה הרבה לפני ג' חדשים והגזירה על העברים הי' למעט אותם בין לפני הג' חדשים וגם אחר הג' חדשים, מש"ה שפיר הי' בכחה ובחמלתה להציל ילד אחד מן העבריים כיון דבילד הזה אין חשש מושיע כי מי שראה אותו או שאומר שהוא בן שנה או שאומר שהוא בן איזה ימים וכנ"ל וחכם אחד ידידי כבוד המופלג בתוי"ר כמו"ה אפרים ראל נר"י הקשה לי דלמה הוצרך הנס בתרתי שיהי' נראה כילד בן איזה ימים וכנער בן שנה דסגי בנס אחד. והשבתי לו דבצד אחד לא הי' סגי להצילו דלא הי' רק ספק השקול אבל בנס בתרתי יש כאן שני צדדים להצילו והוי רבו להצלה והבן: עוד נ"ל על הוא"ו של ותראהו עפי"מ שכתבו הר' בחיי והחזקוני דמשה רבינו נולד בזיין אדר ובששה בסיון הושלך ליאור, וא"כ י"ל דניצל בזכות התורה שעתיד לקבל בששה בסיון וע"ז אפשר בא הוא"ו של ותראהו לרמז על ששה בסיון והבן - ובזה יש להליץ על משה רבינו מה שמקשים המפורשים דבגאולת ישראל מיאן משה רבינו בשליחותו מחמת ענותנותו ובקבלת התורה נחפז לילך ולא מיאן כלל, ובהנ"ל לק"מ כיון דרק בזכות שעתיד לילך בששה בסיון לקבל את התורה הוא שניצל וכנ"ל ע"כ שפיר לא מיאן בשליחות והבן. (ובדרכנו יש לפרש פסוקי תהלים קי"ט במה יזכה נער את ארחו לשמור כדבריך דהנה במפרשים איתא משה קיבל תורה מסיני שלכך קיבל תורה ולא מיאן בשליחותו משום ענותנותו שראה שהקב"ה נתן התורה על סיני הר הקטן הרי דהקב"ה בוחר בקטנים ע"כ גם גם הוא הי' הקטן בעיניו בענותנותו ע"כ נמי הלך תיכף, וי"ל עוד בזה תירץ אחר עפי"מ דאיתא בגמ' ובמדרש כשפתח הקב"ה לומר אנכי ד' אלקיך אמרו הגוים לעצמו הוא דורש אבל כששמעו כבד את אביך מיד הודו על הראשונות שראו ענותנותו של הקב"ה דלא לעצמו בלבד דורש רק גם בשביל כיבוד אב ואם דורש והבן - וזה שאמר הכתוב הנ"ל במה יזכה הנער את ארחו לשמור כדבריך קאי על משה רבינו שנכתב עליו הנער בוכה למה לגאולת ישראל לא רצה ללכת מענותנותו במה יזכה נער את ארחו לשמור לקבלת התורה שהלך תיכף כדבריך, ע"ז אמר הכתוב שני תירוצים א' בלבי צפנתי אמרתיך שאמרת כבד את אביך שאפילו הגוים הודו בזה ענותנותיך ע"כ הלכתי תיכף למען לא אחטא לך. ותירץ הב' שכתבתי לעיל אמר בשפתי סיפרתי משפטי פיך גם מה שעשית עמדי במצרים וראיתי שניצלתי מן היאור בזכות קבלת התורה העתידה בששה בסיוון - ע"כ בשביל זה בדרך עדותיך היינו לקבלת התורה ששתי כעל כל הון והבן): וירא כי אין איש ויך את המצרי פירש"י כי אין איש עתיד לצאת ממנו שיתגייר ע"כ והקשו בזה המפורשים על פירש"י הא בפ' אמור כתיב בתוך בני ישראל ופירש"י שנתגייר ע"כ - ונלפענ"ד לתרץ אם כי הוא רחוק קצת לפרש כן דברי פירש"י אבל היא אמת מצד עצמו. והוא דלכאורה יש לדקדק דלמה במקלל כתיב הוצא את המקלל ולא אמר הוצא את האיש ובמקושש כתיב מות יומת האיש ולא אמר מות יומת המקושש, ומצאתי בס' פנים יפות שהרגיש בזה ותירץ דבר נפלא כי שניהם המקלל והמקושש בזמן אחד היו ושניהם היו