זקן אהרן (קורץ) קכ

ימים חזרו לפרעה והגידו שברח העם, וקשה בממנ"פ אם דעתו של הקב"ה הי' רק על שלשת ימים ויחזרו למצרים א"כ למה הוציא אותם אח"כ לגמרי ולא חזרו. ואם לא הי' כוונתם שיחזרו למה אמר שילכו על שלשת ימים ויאמרו משה ואהרן דבר שקר לפרעה, הגם שמצינו שבאמת חזרו לשלשת ימים לאחוריהם וי"ל שבזה נתקיים דיבורם שחזרו אבל אין זה דרך הנכון לדבר עם פרעה בגניבת דעת, גם תקשה מה הי' אם באמת פרעה הי' שומע להם והי' שולחן תיכף על שלשת ימים הכי היו חוזרין למצרים אח"כ, ובהנ"ל יובן שפיר דבאמת אלו הי' שולחן תיכף ולא היו מכביד עולם ביותר שלא לתת תבן לעם ומתכנת לבנים לא תגרעו שלא הי' נגמר הזמן עדיין היו באמת חוזרין להשלים הד' מאות שנים כי עדיין לא הי' ראוין לקבלת התורה ולא היו הולכין רק על שלשת ימים, אבל מכיון שפרעה הכביד עליהם עוד ביותר ונתמהר השלמת הזמן מהרה כי ע"י שהוכבד עליהם עבודה היו ראוין מקודם לקבלת התורה ונשלם הזמן ע"כ גא ל אותם לגמרי והבן: ויקרא מלך מצרים למילדות ויאמר להן מדוע עשיתן הדבר הזה ותחיין את הילדים ותאמרן כו' כי לא כנשים המצריות העבריות כי חיות הנה בטרם תבא אליהן המילדת וילדו והנה בפירש"י מפרש חיות הנה בקיאות כמילדות ולכאורה בממנ"פ תיקשו אם בקיאות למה שלחו אחר המילדות ואי דאפילו בקיאות צריכות למילדות א"כ מה תירצו המילדות שהם יבאו תמיד אחר הלידה הלא ע"ז תקשה עליהן חרון אף של פרעה למה לא ילכו תיכף כשיקראו אותן ולמה באו תמיד אחר הלידה, גם תיקשי הא דמפרש התרגום על חיות חכימין ואינו מובן מה חכמה בזה שיודעין העבריות מלאכת המילדות - אמנם י"ל עפי"מ שכתב במהרש"א במס' סנהדרין הטעם למה ציוה פרעה מתחלה למילדות להמית הזכרים ואחר שראה שלא הועיל ע"י המילדות פקד את העם להרוג הזכרים וכתב עפי"ד הגמ' דב"נ נהרג על העוברין וישראל אינו נהרג על העוברין וע"כ מתחלה גזר פרעה על המילדות העבריות שיהרגו העוברין במעי אמן דהן לא יעברו כלום, וי"ל דמתחלה רצה לעשות בדרך היתר וגם אין הרציחה גדולה כל כך כמו להרוג את הנולד רק אחר שראה פרעה שלא הועיל ע"י המילדות עשה מה שעשה, ומעתה יתורץ היטב קושייתי הנ"ל עפי"מ דקיימ"ל עובר שהוציא את ראשו והחזירו הרי הוא כילוד א"כ הי' להם להעבריות עצה טובה נגד המילדות שאמרו למילדות דולדן אין להם דין עובר במעי אמו משום דכבר הוציאו את ראשן והחזירו דהוי כילוד וכהורג נפש דמי, וזהו שאמר המילדות כי לא כנשים המצריות העבריות כי חיות הנה והיינו חכימין שאמרו בטרם תבא המילדת וילדו והיינו שהוציא את ראשן והחזירן והבן: ותפתח ותראהו את הילד והנה נער בוכה ותחמול עליו ותאמר מילדי העברים זה בזה רבו הדקדוקים, א' הלשון ותראהו דהי' סגי לומר ותראה או ותרא וכשאמר ותראהו לא הי' צריכים לומר את הילד. ב' והנה הנער מיותר, ג' קורהו ילד וקורהו נער ובפירש"י מתרץ קולו כנער. ד' שאמרה בת פרעה מילדי העברים זה וקשה מנאי ידעה שמילדי העברים זה ובפירש"י מפרש שהחזירתו על מצריות הרבה לינק ולא ינק לפי שהי' עתיד לדבר עם השכינה ע"כ, וקשה הא עדיין לא היתה יודעת אם מעבריות ירצה להניק דדלמא גם מעבריות לא ירצה להניק, ה' דכתיב ותחמול עליו משמע דאלו הי' מילדי המצרים לא היתה חומלת עליו וקשה אדרבה בשביל שהוא מילדי העברים אין שום סברא שתחמול עליו, ו' תקשה הא יום הולדת משה רבינו פירש"י בד"ה לכל עמו דאמרו האצטגנונין היום נולד מושיען ואין אנו יודעין אם ממצרים אם מישראל לפיכך אותו היום גזר אף על המצרים וא"כ איך אמרה מילדי העברים זה, הא י"ל דכבר נולד ג' חדשים והטמנוהו עד היום שהשליכוהו ביאור ובאמת שהוא ממצרים דהא לפני ג' חדשים גם על המצרים גזרו - אמנם לתרץ כל הנך קושיות נ"ל עפי"מ דבאמת צריך להבין איך עלתה על דעתה של בת פרעה להציל את הילד ולעבור על גזירת אבי' אחר אמירת האצטגנונים שכבר נולד המושיע ודלמא זה הוא שנולד זה ג' חדשים ונטמן עד עכשיו וכמו שבאמת כן הי' אך י"ל דבאמת אם הי' רק איזה צד סברא