זקן אהרן (קורץ) קיט

הדקדוקים דקאמר ואלה בוא"ו המוסיף דקאי על סיום הפרשה של ויחי דשם נאמר מיתת יוסף ולכך נאמר מחדש עוד הפעם ביאתן למצרים דע"י מיתת יוסף התחילו ליתן עליהם מסים והוי כבאו מחדש וכמש"כ בבעלי תוס' הנ"ל ומיושב בזה נמי כפל לשון ביאה דחדא ביאה נאמר על שעת מיתת יוסף וע"ז אמר לשון באו לשון עבר דעדיין היו השבטים חיים ועל השתא דמתו כל השבטים נאמר לשון הווה דהוי כאלו באו השתא מחדש ושייך לשון הבאים משום דהשתא התחילו לשעבד אותם בגופם והוי כמו הבאים השתא מחדש והבן: באופן אחר קצת ולפרש יותר הכתובים ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו, עפי"מ דאיתא חשבון ה"ד מאות שנים במצרים התחיל מלידת יצחק ואע"ג דיצחק ויעקב לא הי' בגלות מכ"מ יצחק לרוב קדושתו ושנתקדש לעולה נחשב לו לגלות במה שהי' צריך לילך לפלשתים וכן יעקב נחשב לו צער עשו, ולבן, וגם כיון שהי' המובחר שבאבות ולרוב קדושתו הי' חפץ לדור בארץ מגורי אביו הוא ארץ הקדושה, ועפ"י הדבור הוצרך לירד למצרימה ארץ טמאה נחשב לו ג"כ לגלות לערך קדושת האבות הי' מעט גלותם נחשב כשעבוד דידן, ואחר שמת יעקב אבינו הי' יוסף מגין עליהם ברוב צדקתו וכשמת יוסף התחיל הגלות לענין מסים אבל על השעבוד עוד הי' הזכות של השבטים מגין עליהם. אבל כשמתו כל השבטים דלא הי' עוד מי להגן עליהם אז התחיל השעבוד הגמור ושוב הוי כאלו באו מחדש וזה שאמר ואלה שמות ב"י הבאים מצרימה היינו ביאה מחדש ונחשב כאן שתי ביאות, אחת אחר מיתת יוסף והשנית אחר מיתת השבטים שהתחיל עצם השעבוד ולא תאמר שרק מעתה התחיל השעבוד לא כן רק מלידת יצחק רק משום את יעקב איש וביתו באו וניצולו מתחלה בזכות יעקב, ואח"כ איש וביתו באו והם היו מגינים כל זמן שהיו חיים ולאח"כ התחיל השעבוד הגמור והבן. (ועי' באוה"ח פ' זו ע"ש): וכאשר יענו אתו כן ירבה וכן יפרוץ נלפענ"ד לפרש עפי"מ שראיתי בס' לקט עני מהרה"ק מקאסוב זצ"ל בשם האלשיך, דעיקר הטעם של שעבוד מצרים הי' כדי שיהיו רגילין בעבודה ולכך יכולין לקבל עול תורה ואם לא היו מעונין מקודם ע"י סבל עבודה קשה עול עבדות לא היו יכולים לקבל עול תורה ועיי"ש. ומעתה שפיר י"ל דהקב"ה הי' גוזר עליהם ד' מאות שנה שבכך יהיו סגי שיהיו ראוין לקבלת התורה אך כ"ז דבעי ד' מאות שנה אם לא היו מעבידין אותם כל כך בעבודת פרך, אבל בשביל שהיו מעבידין עמהם בעבודה קשה מאוד ולכך היו ראוין לקבלת התורה גם מקודם ולכך שפיר נשלם הקץ מקודם והבן - והנה ידועה דכ"ז שלא הי' בישראל סך ששים רבוא נמי לא היו ראוין לקבלת התורה כחשבון אותיות התורה כמו שמרומז "ישראל" יש ששים רבוא אותיות לתורה, ומעתה יובן שפיר דכ"ז שלא היו מעבידין אותם כל כך וא"כ הי' מוכרחין להשלים עד ד' מאות שנים ע"כ לא הוצרך הקב"ה להרבות אותם כל כך. שהי' לו שהות להרבות איתם עד ששים רבוא שיהיו ראוין לקבלת התורה בסוף ד' מאות שנים בזמן המוגבל דאז יהיו ראוין כפי מחשבת הקב"ה בעבודה לסוף ד' מאות שנים היינו בעבודה קלה, אבל כאשר יענו אותו וא"כ ראוין לקבלת התורה מקודם ולכך הוכרח הקב"ה להרבות אותם מקודם שיהיו ששים רבוא במספר בסוף רד"ו שנה, ולכך שפיר וכאשר יענו אותו ויגמר הזמן מקודם ולכך כן ירבה וכן יפרוץ שיושלם גם מספר ששים רבוא מקודם והבן. ועפי"ד האלשיך יש להבין נמי הא דגזר פרעה דוקא על הזכרים ולא על הנקיבות והקשו במפרשים כיון דרצה למעטם הי' צריך לגזור ביותר על הנקיבות דהא זכר אחד יכול להוליד מכמה נקיבות ובשלמא לדרשא של רבותינו שרצה לבטל מושיען של ישראל ניחא, אבל לפירוש הפשוט שהי' רק למעט את ישראל הי' צריך לגזור גם על הנקיבות, אבל עפי"ד האלשיך הנ"ל י"ל כיון דפרעה אצטגנונות גדול הי' והי' יודע דעיקר השעבוד שיהיו יכולים לקבל את התורה וידוע דרק הזכרים עיקר לקבלת התורה ולא נקיבות ולכך גזר רק על הזכרים והבן - ובזה יובן מאוד הא דאמר הקב"ה למשה ואהרן שיאמרו נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ובאמת איתא דפרעה שלח עמהם אוקטורין וכשראו שאין חוזרין לג'