זקן אהרן (קורץ) קיז

הרמב"ם הרעיש העולם בקושייתו מידיעה והבחירה ותירצו דידיעת הקב"ה לא מסלק הבחירה וכדבריו האלה נשמע מהזוהר הנ"ל, דאפי' בזיווג ראשון שהוא בהכרזה מכ"מ הוא לפי מעשיו דהכרזה לפי מעשיו הוא הידיעה, מכ"מ יש לו עוד הבחירה, אולם יש להקשות עפי"מ דאיתא דרק ידיעת הקב"ה לא מכריח הבחירה אבל מעשה של הקב"ה מכריח הבחירה וא"כ הכא הרי איכא מעשה הכרזה א"כ שוב מכריח הבחירה, אך לק"מ דבאמת מכריזין אשה טובה לאיש טוב ורעה לרע ומכ"מ ליכא בזה עדיין מעשה נגד הבחירה שלו דהא גם בדידה איכא בחירה רק שהקב"ה יודע בחירתה ויודע נמי בחירתו ולכך שפיר מכריזין עליהן לזווגן ובאמת יש עוד לשניהם הבחירה להיות רע או טוב והבן: ידעתי בני ידעתי הקשו המפורשים על הכפל לשון, ונ"ל עפי"ד בעתוס' בשם ר' יצחק לוי דלכך הרע בעיני יוסף שהי' חושב דאביו מחזיק לו כשוטה שלא סידר אותם כהוגן שיהי' הבכור לימין יעקב ועיי"ש, ולפי"ז הא דיוסף הודיע ליעקב דמנשה הוא הבכור והעמיד אותם על נכון וע"כ שפיר אמר יעקב ליוסף ידעתי בני שמנשה הבכור וגם ידעתי שאתה יודע להעמידם ועכ"ז הנני שוכל את ידי כי אחיו הקטן יגדל ממנו והבן: ויברכם ביום ההוא לאמור בך יברך ישראל לאמור ישימך אלקים כאפרים וכמנשה הך ביום ההוא אין לו שום פירוש דודאי ברכם ביום ההוא ונלפענ"ד עפי"מ שיש לדקדק בד"ה וירא ישראל כו' פירש"י ביקש לברכם ונסתלקה שכינה ממנו לפי שעתיד ירבעם ואחאב לצאת מאפרים ויהוא ובניו ממנשה ע"כ, וקשה דאם לאח"ז רב יצאו מהם רשעים שוב לא יהיו ראוים לברכה בתמיה, ועוד הרי בירך לכל האחין וכי מהם לא יצאו רשעים והגם שיש לחלק בין ירבעם ואחאב לשאר רשעים, עכ"ז הרי בירך נמי יצחק לעשו ואברהם לישמעאל וחוץ מה שהמה היו בעצמם מה נולד מהם ועכ"ז נתברכו, ואפרים ומנשה שהיו צדיקים יהיו נידונים בשביל בניהם אשר יולדו אחריהם אחר זמן רב, אמנם נ"ל לפרש משום דיעקב רצה לברך את אפרים ומנשה בברכת בך יברך ישראל שכל אחד יברך את בניו בברכת ישימך אלקים כאפרים ומנשה, א"כ תהי' נמי בכלל הברכה בנים רשעים שהי' לאפרים ומנשה ומש"ה נסתלקה השכינה, אבל שאר בניו שהי' יעקב ברכם שלא תלה ברכת ישראל בהם ע"כ שפיר הי' מברך אותם כמו שהם והבן ול"ק נמי מישמעאל ועשו - ומעתה יובן שפיר הדקדוק של ביום ההוא דלאחר שיוסף ביקש רחמים ונחה עליו רוח הקודש תיקן יעקב את ברכתו ואמר ויברכם ביום ההיא היינו שהברכה שיברכו ישראל לאמור ישימך אלקים כאפרים וכמנשה לא תהי' נכלל בברכתם שיהי' להם גם בנים כאפרים וכמנשה, רק הברכה תהי' שיהיו כמו אפרים ומנשה ביום ההוא דייקי כמו שהם ביום ההוא יראים ושלימים ובני מלך תורה וגדולה במקום אחד בזה יברכו ישראל את בניהם לאמור ישימך אלקים כאפרים ומנשה והבן: שמעון ולוי אחים כלי חמס כתב בבעתוס' וז"ל אחי דינה ולא אחי יוסף שהרי מכרוהו עכ"ל, יש לפרש דבריהם עפי"מ דאיתא בבעתוס' וז"ל ותקרא שמה דינה שדנה בעצמה שהיא היתה מעוברת מיוסף וע"י תפלתה נתחלף בדינה, וכתבו ראי' לזה מדלא כתיב ותהר ותלד אלא ואחר ילדה בת משמע בשעת הלידה היתה בת ולא בהריון עכ"ל, ולפי"ז ע"כ הוי דינה עיקר יצירתה בבטן רחל ויצירת יוסף בבטן לאה ובפ' ראה בפסוק כי יסיתך אחיך בן אמך כתב בבעתוס' וז"ל שהוא חביב לך ששניכם יצאתם מבטן אחד אבל בני האב אינן חביבין כל כך זה לזה כו' ועיי"ש, ומעתה שפיר נתנו נפשם על דינה אע"ג דיצירה הי' בבטן רחל מכ"מ הלידה הי' מבטן לאה וא"כ יצאו עם דינה מבטן אחד, אבל יוסף אע"ג דיצירה היתה מבטן לאה ולא עוד אלא דלאה היתה מזריע את יוסף תחלה דאשה כי תזריע וילדה זכר, אבל כיון דהלידה ויציאה ראו שמבטן רחל הי' ולכך לא היו חשוב אצלם כאח ואפשר דמהאי טעמא כשניטל הבכורה מראובן למה נתנה ליוסף ולא לשאר אחיו קשיש מיני' בפשטות י"ל משום דיצירת ראובן הי' בכור במעשה, אבל במחשבה הי' יוסף הבכור והבן. אבל