זקן אהרן (קורץ) קטז

יעקב בתלמוד וכשחלה יעקב בארץ גושן הלך אפרים אצל אביו למצרים להגיד לו ע"כ, והנה הכ"נ הי' צ"ל ויקרא ליוסף רק א"כ ישתמע שיעקב עצמו קרא ליוסף ובאמת שהי' ע"י שליח ע"כ גילה בזה הכתוב מי הי' השליח וע"כ אמר ע"י בנו של יוסף וזהו שאמר ויקרא ליוסף והיינו ע"י אפרים בנו שקרא מקודם לבנו של יוסף שיקרא ליוסף והבן: ויהי אחר הדברים האלה ויאמר ליוסף הנה אביך חולה הך אחר הדברים האלה אינו מובן ונלפענ"ד עפי"מ דאיתא בדברי רז"ל עד יעקב לא הי' חולשא וביקש יעקב שכל איש יהי' חולה קודם מיתתו אמר לו הקב"ה חייך ממך אני מתחיל, ולכאורה היכן מצינו בתורה רמז על זה דיעקב ביקש כן והקב"ה הי' משיבו שיתחיל מיעקב, אמנם נראה עפי"מ דאיתא ברד"ק על הפסוק ויקרבו ימי ישראל למות כי הרגיש בעצמו כי קרובה מיתתו ופחד שמא ימות פתאום וע"כ אז ביקש יעקב שלא ימית פתאום רק שיהי' חולה קודם מיתתו, ולא ביקש בשביל עצמו בלבד רק בשביל כל העולם כי זהו טובת העולם כלו ואז שפיר אמר לו הקב"ה חייך ממך אני מתחיל, וזהו אחר הדברים האלה שביקש מהקב"ה והקב"ה משיבו ממך אני מתחיל אז ויאמר ליוסף אביך חלה ורמז לזה ויהי אחרי הדברים האלה הנה אביך חלה בגימט' חייך ממך אני מתחיל פחות א' אם תחשוב חיך ביוד אחת או שתחשוב מתחיל בלא יוד והבן ועיין בפירש"י בסוף פ' וירא ויהי אחר הדברים האלה בפ' עקידה ותבין: ראה פניך לא פיללתי והנה הראה אלקים אותי גם את זרעך מקשים העולם הלא זה שבעה עשר שנה שהי' יעקב במצרים וראה את בני יוסף זה כמה שנים ולמה המתין בדברים הללו לאמרן ליוסף עד בא עת פטירתו דהי' יעקב יכול לומר ליוסף תיכף כשבא למצרים - עוד יש לדקדק עפי"מ דאיתא בגמ' את לרבות גם לרבות וא"כ מהו הלשון גם את זרעך שני רבוים למה, ונלפענ"ד עפי"מ דאיתא דכל הכ"ב שנים שנאבד יוסף מיעקב נסתלקה שכינה הימנו מצד החרם שעשו השבטים בצירוף הקב"ה ושכינתי' ולכך אע"ג שיוסף הי' חי במצרים קרוב לארץ ישראל מכ"מ לא ראה ולא ידע יעקב מכל אשר נעשה את יוסף בכל הזמנים הללו, והשתא שביקש יוסף רחמים ונחה עליו רוה"ק וראה כי מאפרים יצא יהושע וגדעון ממנשה ועיי"ש, וזהו שאמר השתא ליוסף ראה פניך לא פיללתי מחמת סילוק השכינה אפי' מה שהי' באותו זמן והשתא הראה אלקים אותי גם את זרעך שני רבוים אחד לרבות זרעו של מנשה ואחד לרבות של אפרים שעתידין לצאת אחר זמן רב והבן: המלאך הגואל אותי מכל רע בזוהר הקדוש על קרא הזה כתב וז"ל דהא לא יחסין לי' קוב"ה איתתא לב"נ אלא כד מכריזין עלי' ברקיע דקוב"ה מזווג זווגין עד לא ייתין לעלמא. וכד זכי בני נשא לפום עובדיהון הכי יהבין לון איתתא וכלא אתגליין קמי דקוב"ה ולפום עובדיהון דזכאן הכי מזווג זווגין וכו' ואם אסטי ארחוי מעם קוב"ה לגבי סטרא אחרא יהבין לי' איתתא מהאי סטרא אחרא דאתדבק בי' וע"ד קרי שלמה המלך ומוצא אני מר ממות את האשה כו' וע"ד אמר יעקב המלאך הגואל אותי מכל רע מאי מכל רע דלא אזדמנת לי' איתתא דאיהו מגו סטרא אחרא וכו' ע"כ ועיי"ש, ועפי"ד הזוהר משמע דאפי' זיווג ראשון דמכריזין עלי' ג"כ הוא לפי מעשיו שלא כדברי הגמ' דידן דמחלק בין זיווג ראשון לזיווג שני ועיין בגמ' במס' סוטה דמחלק דבזיווג ראשון הוא בהכרזה וזיווג שני הוא לפי מעשיו ובזה יתורץ היטב קושית העולם במס' ברכות דאמר במערבא אמרו להחתן מצא או מוצא ומקשים העולם למה דוקא במערבא אמרו כן ולא בבבל. ובדברי הזוהר הנ"ל דאפי' בזיווג ראשון שהוא בהכרזה נמי הוא רק לפי מעשיו ולכך שפיר אומרים תמיד לפני החתן מצא או מוצא, דשם במערבא פוסקין כדברי הזוהר דאומרים לו להתעורר בתשובה כי לפי מעשיו הכריזו האשה לפניו ואם יתעורר בתשובה אז ע"כ דלמפרע משעת הכרזה הוי מצא אשה מצא טוב ואם לאו תהי' מוצא, אבל בחו"ל ובבבל דהזיווג ראשון הוא בהכרזה ולא לפי מעשיו יוכל למצוא מוצא אפי' אם מעשיו טובים וכן להיפך והבן - והנה