זקן אהרן (קורץ) קיג

הי' אתי כי אם הי' אתי לא הי' בא לחטא שהי' מסתכל בפני ולכך טרף טרף מחי' רעה שהיא אשת פוטיפר שנכשל בעשר טיפין ואיבד י' בנים כדאיתא באור החיים ולקחתם גם את זה מעם פני דייקי שלא יסתכל בצורתי וקרהו אסון כדברינו הנ"ל, שהי' יעקב חושב שעוד יקים י"ב שבטים מבנימן ולמה אצל בנימן דייק יותר לומר מעם פני כי כאשר ראה מה שאירע ליוסף שנכשל כנ"ל הזהיר לבנימן שיסתכל יותר בצורת פני יעקב אביו והבן: ויצא האחד מאתי ואמר אך טרף טרף ולא ראיתיו עד הנה נלפענ"ד לפרש עפי"מ שפירש"י בפ' וישב בד"ה חי' רעה ולמה לא גילה לו הקב"ה שהחרימו ושתפו להקב"ה עמהם ולא הי' השראת השכינה אתו כל משך זמן אבידת יוסף מאתו ע"כ, וזה שאמר יהודא ליוסף בשם יעקב אביהם ויצא האחד מאתי האחד היינו הקב"ה ולא ראיתיו עד הנה להשראת השכינה ולכך ואמר אך טרף טרף והבן: ועזב את אביו פירש"י אם יעזוב את אביו דואגים אנו שמא ימות בדרך כאמו שמתה בדרך. והדבר תמוה דאע"ג דכל הדרכים בחזקת סכנה מכ"מ אין לתלות שימות בדרך בשביל שאמו מתה, דאי בשביל שהדרכים בחזקת סכנה גם אם אמו לא מתה בדרך יש חשש סכנה: אמנם מצאתי לזה דבר נכון בס' תורת משה משום דאמו מתה בדרך ואחיו מת בדרך וקיימ"ל בתרי זמני הוי חזקה ע"כ, ועפי"ז יתיישב למה חייש יעקב בבנימן יותר מיוסף רק דביוסף עדיין לא הוי חזקה שפיר לא חייש בשביל אמו בלבד אבל בבנימן שהי' חזקה שפיר חייש והבן - ויש להקשות לפי"מ דאיתא בר' בחיי דלכך אמר יעקב אעבדך שבע שנים משום דרחל היתה אז בת ה' שנים ורצה להמתין שתהי' י"ב שנים וכיון דיעקב הי' בבית לבן כ"א שנים א"כ היתה רחל כשמתה כ"ו שנים או כ"ז, ואיתא בפנים יפות דכ"ז שהי' יוסף בבית האסורים וזכר אהבת אביו וידוע כמים פנים אל פנים כו' ולכך לא הי' יעקב מתנחם, אבל כשעלה יוסף לגדולה דכתיב כי נשני כל בית אבי הוקל אבילות יעקב וסברו שמת יוסף ע"כ ועיי"ש: ואיתא בפירש"י פ' תולדות בד"ה לא ידעתי יום מותי אמר ר' יהושע בן קרחה אם מגיע אדם לפרק אבותיו ידאג חמש שנים לפניהן וחמש שנים אחר כן, ולפי"ז תקשה למה חייש יעקב לשלוח לבנימין משום דגם יוסף מת בדרך משום דתרי זמני הוי חזקה וכנ"ל בשם התורת משה, הא גם בשניהם לא הוי חזקה משום דלפי דברי הפנ"י לא חיישי שמת יוסף רק בזמן שעלה לגדולה דאז הי' יוסף בן למד שנה, וא"כ כבר בא לפרק אמו דצריך לדאוג ולכך הוא דמת אבל לא בשביל סכנת הדרך דאפי' אם הי' בביתו נמי הי' מת מחמת שבא לפרק אמו, ולכאורה י"ל דעכ"פ מידי ספיקא לא נפיק דלא ידעו אם יוסף מת מחמת סכנת הדרך כאמו והוי חזקה או שמת מחמת שבא לפרק אמו וא"כ אפי' מחמת ספק לא רצה יעקב לשלוח לבנימין והבן - ועוד י"ל כיון דבנימין הי' צעיר מיוסף בשמונה שנים דהא כשנולד יוסף רצה יעקב ללכת לביתו ונשאר אח"כ עוד בבית לבן שבע שנים בשביל עבודת הצאן, ואחר השבעה שנים שהלך יעקב לביתו ובדרך נולד בנימן וא"כ הי' בנימין אז ג"כ ערך שלשים שנה, דהא השתא הוי יוסף ל"ז שנים וא"כ שוב גם בנימין בא לפרק אמו כיוסף וע"כ שפיר חייש לשלחו והבן: באופן אחר לתרץ בהא שאמרו ואחיו מת ובירידה הראשונה אמרו והאחד איננו, עפי"מ דאיתא דסימן הי' ליעקב שיהי' בן עוה"ב אם לא ימותו אחד מבניו בחייו ולכך אע"ג שרואים זמן רב שיוסף איננו, מכ"מ מסתמא יעקב אביהם ח"ו לא נתקלקל ובוודאי הוא בן עוה"ב ויוסף ודאי חי הוא ולא נתקלקל הסימן של יעקב. אבל כעת שנמצא הגביע אצל בנימין ואיתא במדרש שהשבטים הכו לבנימין ואמרו לו שגם אמו גנבה התרפים וא"כ חשדוהו שגנב הגביע, וא"כ בנימין חייב מיתה על. גניבתו דבב"נ אזהרתן זו מיתתן א"כ מהשתא בלא"ה נתקלקל הסימן של יעקב אבינו ע"י בנימן ולכך שפיר חשבו גם על יוסף שמת והבן: