זקן אהרן (קורץ) קיב

כת"ח המנהג המלוכה וע"כ שניכם אין לכם דין מלך כי אי אפשר לשתי מלכים שישתמשו בכתר אחד, וזה שאמר יהודא אל יוסף אל יחר אפך בעבדך שאני מדבר אתך קשות כי אין אני בזה כמורד במלכות. כי כמך כפרעה כמו פרעה אינו מנהג המלוכה מחמת שאינו יכול להבין ולהורות כן אתה אין לך דין מלך שאין אתה יושב על כסא המלוכה והבן: ואחיו מת פירש"י מפני היראה הי' מוציא דבר שקר מפיו אמר אם אומר לו שהוא קיים יאמר הביאהו אצלי ע"כ, ולפענ"ד דעד השתא לא היו שוכחים מיוסף ע"כ הבינו דמסתמא עדיין הוא חי דאם הי' מת וודאי היו שוכחין מאתו כמו שפירש"י בפ' וישב בד"ה וימאן להתנחם דגזירה הוא שהמת משתכח מן הלב, והקשה בשפ"ח א"כ למה יעקב הי' מתאבל הא הי' צריך לידע שהוא חי ותירצו שדבר זה באמת לא למדו אלא מיעקב ויעקב עצמו באמת עדיין לא ידע לה ועיי"ש - ונלפענ"ד דאע"ג דיעקב עדיין לא ידע לה היינו משום דבאמת הוא הי' סבר שיוסף מת ולכך לא הי' יכול לידע אבל השבטים שידעו שמכרוהו ושמא מת לא חיישינן, וכיון שראו שיעקב לא רצה להתנחם ע"כ הם וודאי תיכף למדו זאת מיעקב מדלא מקבל תנחומין דודאי הוא חי והבן - והנה איתא בגמ' דצרות אחרונות משכחות הראשונות ולפי"ז מתחלה שפיר היו אומרים ליוסף רק והאחד איננו משום שיוסף עדיין לא הי' משתכח מהם מן הלב מסתמא הוא חי רק איננו, אבל השתא דהי' להם צרת שמעון שהי' יושב בתפיסה וגם צרת בנימין ובלבול גניבת הגביע וע"כ הי' משתכח מהם יוסף מן הלב שהיו משתכחין מצרת יוסף ע"כ שפיר היו סוברים דלכך משתכח משום שמת וע"כ אמרו ואחיו מת והבן - ואין להקשות למה סברו דיוסף מת הי' להם לידע דסיבת השכחה מיוסף בשביל הצרות אחרונות, אך י"ל דמתחלה לא ידעו סברא זו דצרות אחרונות משכחות הראשונות והי' תולין שיוסף מת, רק אחר שיוסף נתוודע להם וראו שהי' חי מתחלה ומכ"מ שכחו לכך הבינו דסיבת השכחה מחמת הצרות האחרונות משכחות הראשונות והבן: אתם ידעתם כי שנים ילדה לי אשתי ויצא האחד מאתי ואומר אך טרף טרף ולא ראיתיו עד הנה ולקחתם גם את זה מעם פני וקרהו אסון והורדתם את שיבתי ברעה שאולה יש לדקדק למה האריך יעקב כל כך בדברים דהי' יכול לומר אתם ידעתם כי טרוף טורף יוסף ולקחתם גם את זה וקרהו אסון וכו' אמנם נ"ל דבאמת יעקב הי' ידע בנבואה דיוליד י"ב שבטים וגם יוסף הי' ראוי להוליד י"ב שבטים רק בשביל העשר טיפין ר"ל שהוציא אבד י' בנים ולא הי' לו רק שנים, והי' תמיד נבוך על הי"ב שבטים שלו שבאו מאיסור שתי אחיות וע"כ ניתנו לו הסימן מן השמים שלא ימות אחד מבניו בחייו ע"כ הי' מבין מזה שבאמת כל הבנים שלו זרע קודש המה וכולם נחשבים מן השבטים ויצא האחד מאתי למה דייק האחד רק הוא האחד שהי' ג"כ עתיד להוליד י"ב שבטים ואומר אך טרף טרף ע"י אשת פוטיפר אבד לעצמו י"ב שבטים שלו אבל עכ"פ עוד יבא חזרה לחשבון י"ב שבטים שלו, ולא ראיתיו עד הנה ונשארתי גם אני בלא י"ב שבטים וח"ו נתקלקל הסימן שלי אבל עכ"פ אמרתי עדיין שאוליד י"ב שבטים מבנימין כדי לקיים נבואתי שעתיד אני להוליד י"ב שבטים, ולקחתם גם את זה מעם פני וקרהו אסון שימות גם הוא כאחיו והורדתם את שיבתי ברעה שאולה שיבתי נוטריקון תולדות י"ב שבטי י-ה והבן: ויצא האחד מאתי ואמר אך טרף טרף ולא ראיתיו עד הנה ולקחתם גם את זה מעם פני כו' יש לדקדק לשון "האחד" בה"א, גם מה מאתי דייקי, גם אומרו אח"ז מעם פני הוא מיותר, אמנם לולא דמסתפינא אמרתי בזה דבאמת פניו של יעקב הי' מסוגל ליראת שמים, א' מפני שהוא הי' יעקב אבינו וכמו שאסור להסתכל בפני אדם רשע כמו כן להיפך חיוב להסתכל בפני אדם צדיק כי מסוגל ליראת שמים. ומכש"כ בפניו של יעקב אבינו שהי' דמות דיוקנו חקוק בכסא הכבוד ודאי דמסוגל ליראת שמים מכש"כ מציצית דכתיב וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ד' ואיתא הטעם כי תכלת דומה לרקיע וכו' וזהו שאמר יעקב ויצא "האחד" דייקי שהי' לו, גם כן להעמיד י"ב שבטים מאתי דייקי שלא