זקן אהרן (קורץ) קי

נבון וחכם כמוך, דאלו הוי חכם אחר שיהי' ראוי היו מודיעין אותו מן השמים שהוא יודיע לפרעה ואחרי הודיע אלקים אותך את כל זאת מסתמא וודאי יודע אלקים שאין חכם ונבון כמוך והבן: ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם כו' ויקבצו את כל אוכל השנים הטובות כו' ויצברו בר והי' האוכל לפקדון לשבע שני הרעב ולא תכרת הארץ ברעב מקשים הראשונים וכי ליועץ נעשה יוסף לפני המלך שלא הי' לו רק לפתור החלום בלבד ולא לתת עצה למלך מה יעשה ע"כ, ונלפענ"ד עפי"מ שפירש"י ונשכח כל השבע הוא פתרון הבליעה והיינו בליעת השיבלים ולא יודע השבע הוא פתרון של הפרות דכתיב ולא נודע כי באו אל קרבנה ע"כ, ולכאורה קשה למה פתר בליעת השיבלים ולא פתר אכילת פרות הרעות שאכלו את פרות הטובות רק שפתר את מה שנאמר אח"כ ולא נודע כי באו אל קרבנה. ולכאורה י"ל דמאי שרש"י מפרש ונשכח כל השבע הוא פתרון הבליעה קאי על תרווייהו על השיבלים ועל אכילת הפרות ואע"ג דבליעה לא נאמר רק בשיבלים ובפרות נאמר לשון אכילה, מכ"מ י"ל דאחד היא רק רש"י קיצר בלשונו, אפס בשפ"ח מפרש הלשון בליעה על השיבלים והקשה על פירש"י שלא פירש ונשכח כל השבע שהוא פתרון אכילת הפרות ולמה מפרש הבליעה דהיינו בליעת השיבלים ע"כ ועיי"ש מה שתירץ בשפ"ח בזה אמנם נלפענ"ד דאכילת הפרות פתר יוסף בעצתו שאמר ויקבצו את כל אוכל השנים הטובות והי' האוכל לפקדון לשבע שני הרעב. שמדרך העולם אם אחד מרויח בעסק טוב ומאבד בעסק רע אומרים ע"ז מאמר המשל הפרות הרעות היו אוכלין הפרות הטובות, וכן כאן הי' כזה שאמר ויקבצו ויצברו בר והי' האוכל לפקדון לשבע שני הרעב ואז יאכלו השנים הרעות את שנים הטובות והבן, ולפי"ז מיושב שפיר קושית הראשונים דלכך גמר הפתרון בעצה זו כדי לגמור את פתרון החלום מאכילת הפרות אשר לא פתר עד הנה והבן: ויאמר פרעה אל עבדיו הנמצא כזה איש אשר רוח אלקים בו ומפרש בתרגום אונקלוס הנשכח כדין גבר דרוח נבואה מן קדם ד' בי' וקשה הרי יוסף לא אמר שצריך לבקש נביא רק אמר איש נבון וחכם ולמה אמר פרעה הנמצא כזה בנבואה ואפשר י"ל עפי"מ דאיתא דחכם עדיף מנביא ומכש"כ נבון דעדיף גם מחכם וכידוע, וא"כ י"ל דיוסף אמר נבון וחכם הקדים נבון דצריך לבקש נבון ואם לא ימצא נבון יקח עכ"פ חכם ולזה אמר פרעה דאטו אפי' נביא שקטן מהם הכי נמצא כמוהו והבן. עוד י"ל דכך הי' כוונת פרעה הכי נמצא נביא לשאול אותו מי הוא הנבון וחכם שיהי' ראוי לשיתהו בכל ארץ מצרים והבן: וישאל להם לשלום ויאמר השלום אביכם הזקן אשר אמרתם העודנו חי לכאורה הלשון אשר אמרתם יפלא דלא מצינו בכל הפרשה שום זכר ואמירה מאביהם הזקן וגם למה קורא אותו השתא הזקן, ומפרש בבעתוס' הוא הי' שואל מיצחק זקינו והם השיבו לו מיעקב שאמרו לעבדך לאבינו עודנו חי שלא רצו להשיבו שיצחק מת שאין משיבין על הקלקלה כמו שמצינו בריש פסחים אייבי קיים א"ל אימא קיימת ועיי"ש - וגם בזה תיקשי עכ"פ דלא מצינו בשום מקום שום הזכרה מהשלום שבביתם, ונראה עפי"מ דלכאורה עוד תקשה הך ויאמר השלום נראה כמיותר דסגי לומר וישאל להם לשלום אביכם הזקן עודנו חי, אך י"ל דיוסף הי' שואל אותם כאן שתי שאלות וישאל להם לשלום השאלה הראשונה והם השיבו לו תיכף שלום, וע"ז שאל להם אח"כ אם בכלל השלום שהשיבו לו הוא גם לאביכם הזקן היינו יצחק כמש"כ בבעתוס' וזה שאמר ויאמר השלום היינו אשר אמרתם לי שלום האם אביכם הזקן העודנו חי וגם הוא בכלל השלום אשר אמרתם, ע"ז השיבו אותו מיעקב וכסברת הבעלי תוס' שהבאתי והבן: