זקן אהרן (קורץ) קח

יוסף והיום לסוף שתי שנים עברו שהזכיר השתא את יוסף, ע"כ שפיר אמר שר המשקים את חטאי אני מזכיר היום כי עברתי שתי פעמים שחטאתי ולא הזכרתי את יוסף והבן: וישלח פרעה ויקרא את יוסף ויריצהו מן הבור ויגלח ויחלף שמלתיו ויבא אל פרעה לכאורה תיקשה לפי"מ דאיתא במדרש דכמעט שפרחה נשמתו של פרעה מהפיגות לבו מחלומו א"כ איך לא השגיח השליח למהר ליוסף לרוץ עם יוסף לפרעה טרם שיגלח יוסף א"ע ויחלף שמלותיו בכדי להשיב את נפשו של פרעה מיד, ונ"ל עפי"מ שמקשה בזהר מקץ דלמה נאמר ויקרא את יוסף דהי' לו לומר וישלח פרעה לקרא ליוסף ותירץ ויקרא את יוסף היינו הקב"ה קרא את יוסף כתיב הכא ויקרא את יוסף וכתיב התם ויקרא אל משה ע"כ, ועפי"ז שפיר יש לומר דבעת ששלח פרעה את השליח טרם שבא עדיין השליח ליוסף אז ויקרא ד' אל יוסף ויריצהו מן הבור ויגלח ויחלף שמלתיו וכשבא השליח אז הי' יוסף כבר מגולח ומחולף שמלתיו ותיכף בא אל פרעה ולא התמהמה כלל והבן. ובזה תירצתי שלא תיקשה בהא דאמר ויגלח הלא אמרו רז"ל בר"ה יצא יוסף מבית האסורין ואיך גילח יוסף א"ע בר"ה ובהנ"ל מיושב שפיר כי כך הי' עפ"י הדבור משום כבוד המלכות וזהו כוונת פירש"י ויגלח מפני כבוד המלכות והבן: ויגלח ויחלף שמלתיו פירש"י ויגלח מפני כבוד המלכות אבל על ויחלוף שמלתיו לא פירש"י כלום כיון דרש"י לא מציין רק תיבת ויגלח בלבד, והנה בפירש"י בד"ה מן הבור פירש מן בית הסוהר ואף אם אין בו מים קרוי בור דאל"כ רק דנאמר שהי' בו מים א"כ הי' בגדיו לחים ופשיטא שהי' צריך להחליפם ולמה הוצרך לומר ויחלף שמלותיו ועיי"ש - ולפענ"ד נראה בזה דבאמת ויחלף שמלתיו לא הי' משום כבוד המלכות וכנ"ל דרש"י לא מפרש מפני כבוד המלכות רק על ויגלח וכנ"ל, והטעם י"ל כמש"כ בבעתוס' וז"ל ויחלף שמלתיו מכאן רמז למה שאמרו רז"ל בר"ה יצא יוסף מבית האסורין שהרי ויחלף שמלותיו בגימ' בחד בתשרי יש אם למקרא שמלותיו מלא ע"כ, ולפי"ז י"ל דגם בלא כבוד המלכות הי' מחליף שמלתו משום כבוד יו"ט אך דלפי"ז תקשה א"כ איך גילח בר"ה, ע"ז שפיר פירש"י מפני כבוד המלכות דאם לא הי' בבית הסהר הי' מגלח א"ע קידם ר"ה רק בבית הסהר לא הי' יכול לגלח והריצהו מן הבור ביו"ט ולא הי' מגלח ביו"ט ע"כ פירש"י משום כבוד המלכות והבן: וידבר פרעה אל יוסף בחלמי יש לדקדק למה בתחלה נאמר ויאמר פרעה אל יוסף כתב לשון אמירה רכה וכאן נאמר וידבר לשון קשה, וי"ל בדרך הלצה משום דיוסף אמר לו אלקים יענה את שלום פרעה ולמ"ד ויקם מלך חדש שנתחדשו גזירותיו אבל שפיר ידע את יוסף והוא הפרעה שהי' בזמן יוסף, והרי פרעה עשה עצמו אלהים ונתמלא חמה על יוסף שאמר לו אלקים יענה את שלום פרעה דהא הוא עצמו הי' מחזיק א"ע אלהים, ע"כ אמר לו בלשון וידבר והיינו קשות, אבל אחר הפתרון אמר פרעה בעצמו על יוסף איש אשר רוח אלקים בו היינו שהודה לו: יהיו שבע שני הרעב כתב בבעתוס' וז"ל יהיו לשון תפלה היא שמן הדין הי' להיות מ"ב שנים רעב במצרים כיצד שבע דפרות ושבע דשיבלים דחלום, וכן בסיפור. הרי כ"ח וכן הגדה מפי יוסף דפרות ושיבלים הרי י"ד וביחד הם מ"ב ועל ידי יוסף בתפלתו נחסרו עד שבעה, בא יעקב ונחסרו עד ב' הרי מם שנה נחסרו ונפרעו להם בימי ירמי' דכתיב והי' מצרים לשמה מם שנה עכ"ל: והנה החשבון של רבותינו בעתוס' תמוה דבשלמא ההגדה מפי יוסף שפיר י"ל דלכך מחשיב להו ביחוד כיון דהדיבור של צדיק עושה רושם וכהאי דאמרינן קללת חכם אפי' על תנאי היא באה והיינו שדיבורו עושה רושם והבן, אבל מה שחושב החלום והסיפור של פרעה בתרתי זאת אינו מובן. דהא מה שחלם הוא שסיפר ולמה חשבן בתרתי, ועוד דאם חושב הסיפור ביחוד א"כ צריך אתה לחשוב גם מה שסיפר מקודם להחרטומים