זקן אהרן (קורץ) קו

מלאכתו אז ראה כי אין איש מאנשי הבית שם והוא הי' סבור שגם היא נסעה עמהם או שיש שם מי שנשאר ולכך הלך לבית, והיא ידעה שכאשר יבא לבית ויראה שאין איש אתה בבית ינוס מהרה לחוץ ולכך ותתפשהו בבגדו שלא יוכל לנוס אבל יוסף עזב בגדו בידה וינס: ולמדס"ל לעשות צרכיו עמה נכנס דרש ויהי כהיום הזה שכולם הלכו לבית עבו"ז ולכך ויבא הביתה לעשות צרכיו עמה רק שראה ואין איש מאנשי הבית שם אבל איש אחר היינו יעקב הי' בבית ולכך וינס החוצה והבן: ויבא הביתה לעשות מלאכתו במס' שבת מ"ט: אבות מלאכות ארבעים חסר אחת כנגד מי אמר ר"ש ב"ר יוסי בן לקוניא כנגד מלאכה מלאכתו מלאכת שבתורה ארבעים חסר אחת, בעי ר' יוסף ויבא הביתה לעשות מלאכתו ממנינא הוא או לא א"ל אביי וליתי ס"ת ולימני מי לא אמר רבב"ח אמר ר' יוחנן לא זזו משם עד שהביאו ס"ת ומנאם. א"ל כי קא מספקי לי משום דכתיב והמלאכה היתה דים ממנינא הוא והך לעשות מלאכתו כמאן דאמר לעשות צרכיו נכנס או דלמא ויבא הביתה לעשות מלאכתו ממנינא הוא והאי המלאכה היתה דים הכי קאמר דשלים לי' עבידתא ע"כ: והנה במס' סוטה מביא שם הפלוגתא שמביא ר' יוסף על הקרא ויבא הביתה לעשות מלאכתו רב ושמואל ח"א מלאכתו ממש וח"א לעשות צרכיו עמה אלא שנראית לו דמות דיוקנו של אביו ועיי"ש - והנה לכאורה יש להקשות למאן דאמר מלאכתו ממש וא"כ לדברי ר' יוסף הוא אחת מחשבון של הל"ט מלאכות הא איתא בדברי רז"ל דבר"ה יצא יוסף מבית האסורין, דאז נתמלאו לו השתי שנים שנתוספו לו דלא הי' לו לישב רק עשר שנים רק שנתוסף לו שתי שנים בעבור שאמר זכרתני והזכרתני, וא"כ ע"כ דגם בר"ה נכנס לבית האסורין וא"כ ע"כ דהמעשה של ויבא הביתה לעשות מלאכתו הי' בר"ה א"כ איך נוכל לומר מלאכתו ממש דאיך יוסף עושה מלאכה בר"ה, (הלא איתא במדר' פ' מקץ בפ' וטבוח טבח והכן אין והכן אלא שבת, מכאן ששמר יוסף השבת ע"ש) ואיך עושה יוסף מלאכה בר"ה, ואע"ג דמצינו בקרא ויגלח ויחלף שמלותיו הרי דעשה גילוח בר"ה י"ל דשאני התם שהי' עושה כן בשביל כבוד המלכות וכמו שפירש"י בקרא ויגלח מפני כבוד המלכות משמע דאל"ה לא הי' מגלח וי"ל הטעם בשביל שהי' ר"ה והבן, ועוד י"ל עפי"ד הזוהר בפסוק וישלח פרעה ויקרא את יוסף היינו שהקב"ה קרא אל יוסף כמו שנאמר ויקרא אל משה וא"כ י"ל דהגילוח הי' עפ"י הדיבור, אבל ביום שנכנס לתפיסה איך יעשה יוסף מלאכה בר"ה למ"ד מלאכתו ממש. והנלפענ"ד לתרץ עפי"מ דאיתא בזה ב' טעמים שנענש יוסף לישב עשר שנים בתפיסה, א' בשביל שהוציא דיבה על עשרה אחין ועיין בשפ"ח סוף פ' וישב, ב' איתא באלשיך בשביל שהוציא יוסף עשר טיפין זרע לבטלה ולכך נענש לישב עשר שנים ע"כ, והנה י"ל חילוק בין שני הטעמים דלטעם הא' הוצרך יוסף לישב עשר שנים שלימים דא"ל בשנה הראשונה או האחרונה לא הי' תמימה רק מקצת שנה כשנה ולא ישב בשנה ראשונה רק למ"ד יום קודם ר"ה וכשבא ר"ה חשוב שנה ולא ישב רק ט' שנים ושלשים יום זה אינו דאיך נימא שנענש בשביל כולם על שנה תמימה ובשביל אחד מאחיו ישב רק שלשים יום הא חטא לכולם בשוה מאי שנא הוא מחבירו - אבל לטעם הב' דלא הוי החטא רק לנגד הקב"ה י"ל שפיר דלא היו תמימות רק ישב ט' שנים וחדש, ונכנס לתפיסה למד יום קודם ר"ה והי' בחול כשנכנס לעשות מלאכתו ממש וחשבינן לי' עשר שנים משום מקצת ככולו והבן: ומעתה שפיר י"ל דמאן דס"ל מלאכתו ממש ע"כ דס"ל כטעם האלשיך משום עשר טיפין והמעשה שנתיישב בתפיסה לא הי' בר"ה רק בחול קודם ר"ה שלשים יום ומכ"מ חשוב לי' עשר שנים משום מקצת השנה ככלו והבן: ומעתה שפיר י"ל דר' יוסף הכי מספקא לי' איזה טעם הוא העיקר אם נחשוב ויבא הביתה לעשות מלאכתו בין המלאכות ע"כ דלא הי' אז ר"ה וע"כ עיקר הטעם כטעם האלשיך וחשוב מקצת ככלו, או דעיקר הטעם שנענש יוסף הוא בשביל האחין ובעי שלימים וע"כ דהמעשה הי' בר"ה וא"כ