זקן אהרן (קורץ) קד

ולא יסף עוד לדעתה פירש"י י"א לא הוסיף וי"א לא פסק ולכאורה באיזה סברא פליגי, ובבעתוס' כתב עפי"מ דאיתא במס' סוטה דאמרה תמר יתומה אני ופירש"י וקידושי בנך אינן קידושין כי עתה אני ממאנת בו ונמצא שלא היתה כלתו ולכך לא פסק מלבא עלי' וכתב בעתוס' שם וז"ל ונ"ל דהך שיטה אתיא כמ"ד אפי' בנה מורכב על כתיפה יכולה למאן עכ"ל. והנה הא דכתבו התוס' דהך שיטה אתיא כמ"ד אפי' בנה מורכב על כתיפה יכולה למאן י"ל הטעם משום דאין סברא לפטרה ע"י המיאון רק אם ממאנת קודם שבא יהודא עלי' ואז הוי ביאת יהודא בהיתר אבל המיאון לאחר הביאה שכבר עשתה איסור לא מהני המיאון למפרע ולכך קאמר דסובר כמ"ד אפי' בנה מורכב על כתיפה מהני, וא"כ י"ל הטעם דמאן דס"ל דלא הוסיף סבר דמיאון לא מהני רק קודם שעשאת איסור והכא דהשתא היא דממאנת לא מהני המיאון למפרע לעקור את האיסור דמעיקרא וכיון דבא יהודא עלי' באיסור מתחלה שוב לא רצה לקיימה והבן: באופן אחר עפי"מ דפליגי ר' יודא ור' נחמיא מובא בפירש"י ובבעתוס' ר' יודא אומר אחיות תאומות נולדו עם השבטים ונשאים ר' נחמיא אימר כנעניות היו והקשו בבעתוס' על ר' יודא הא קיים אברהם אבינו אפי' עירוב תבשילין ואיך נשאו אחיותיהם ותירץ מאחר שעדיין לא נצטוו מה שהיו רוצין היו מקיימין ומה שהיו רוצין היו מניחין ע"כ, ולפי"ז ע"כ ר' נחמי' דסובר כנעניות היו משום דס"ל דהכל היו מקיימין ולכך לא ס"ל דאחיות היו – ומעתה י"ל דהי"א דס"ל לא הוסיף סוברים כר' נחמי' דהכל היו מקיימין ואע"ג דהיו נוהגין במצות יבום משום להקים שם למת מכ"מ לאחר שנתעברה וילדה ע"כ לא הי' ראוי לבא עלי' מטעם איסור כלתו והי"א דלא פסק סברו כר' יודא מה שהיו רוצין היו מקיימין ומה שהיו רוצין היו מניחין מש"ה בתחלה בעת ביאה ראשונה הרי לא ידע אם היא כלתו ואע"ג דידע אח"כ הי' מניח איסור כלתו משום דבאמת הי' מותר בה לפי מנהגם לקיים מצות יבום בכל הקרוב קודם וכנ"ל והבן: ותאמר מה פרצת עליך פרץ ויקרא שמו פרץ והוא תמוה וכי בשביל שאמרה עליו הלשון מה פרצת יקרא שמו פרץ, ועוד מהו הלשון פרצת "עליך". אמנם נ"ל כיון דעיקר היבום להקים לאחיו שם והכא דהי' להקים שם לשני מתים ער ואונן וא"כ גם אם לא הי' פרץ להיולד בתחלה ג"כ הי' נקרא על שם מת, דנהי דהוי שני ילדים והי' מן הסברא הנולד ראשון הוא על שם המת מכ"מ כיון דאיכא שני מתים ושני ילדים נקרא כל ילד על שם מת אחד, אמנם מדפרץ א"ע להיולד בתחלה ע"כ דסבר פרץ דילד הראשון הוא דנקרא על שם שני המתים שהוא העיקר וילד השני לא נקרא על שם המת אפי' במקום שני מתים כי הכא, וזהו ששאלה מה פרצת להולד בראשונה ע"כ להיקרא בשני המתים עליך דוקא, דאלו על מת אחד הי' נקרא גם בנולד באחרונה מש"ה שפיר ויקרא שמו פרץ כי פרץ בגימט' שלש מאות ושבעים כמנין ער אונן שעולה ג' מאות ושבעים ואחד, ועיין בבעתוס' בכמה מקומות שמביא גימטראות בפחות אחד או יתר אחד והבן: ויהי ד' את יוסף ויהי איש מצליח ויהי בבית אדניו המצרי לכאורה הך ויהי בבית אדניו המצרי מיותר דכיון דפוטיפר קנאו מיד הישמעאלים מוכרח להיות בביתו לעבד, גם יש להבין למה תלה הכתוב היותו בבית אדניו בשביל שהוא איש מצליח דאפי' אם הי' רק כאדם אחר נמי הי' בביתו דשלו הוא, ועוד מהו תיבת המצרי דמיותר. אמנם י"ל עפי"מ שנאמר בפ' מקץ כי לא יוכלו המצרים לאכול את העברים לחם כי תועבה הוא למצרים וכתב באונקלוס הטעם ארי בעירא דמצראי' דחלין לי' עבראי אוכלין ועיי"ש בפירש"י, וא"כ י"ל דזאת אשמעינן הקרא שהי' ד' את יוסף ויהי איש מצליח שעי"ז הי' בבית אדניו המצרי, אע"ג שהי' מצרי ומצרי שונא לאכול עם העברים לאכול לחם מכ"מ הי' תמיד בביתו עמו אפי' באכילתו: א"י כשראה אדניו דמזמן ביאת יוסף לביתו הי' שורה ברכה בביתו ע"כ הקפיד שיהי' תמיד רק בביתו אבל ד' הי' רצה להגדיל את יוסף מאד. ע"כ נאמר עוד וירא אדניו