זקן אהרן (קורץ) קג

יבום אינו אלא משום מנהג והוא באמת תמוה עצומה, ומכ"ש לפי דעת הפנ"י דמיתה לעולם לא מתיר בב"נ א"כ יותר קשה על המנהג יבום אצל ב"נ מאחר דיש איסור אשת איש אמנם באמת הדבר אשר הפנ"י חידש אצל ב"נ דאסור משום דליכא קרא להתיר וכנ"ל כבר העליתי בזה בס' יד המאיר באריכות דאצל ב"נ לא אצטריך קרא להתיר רק מסברא מתירין אשת ב"נ במיתת הבעל, והוא עפי"מ דאמרינן סנהדרין נ"ד דיליף מקרא באשת אב ובשאר עריות דאסור לאחר מיתה, א"כ לכאורה י"ל דבב"נ דליכא קרא לאסור לאחר מיתה א"כ צ"ל דבב"נ כל עריות מותרים לאח"מ, וכמו שכתב הפנ"י דבב"נ מיתת הבעל אינו מתיר משום דליכא קרא באשת איש להתיר כמו בישראל, א"כ בשאר עריות דיליף בישראל לאסור מקרא א"כ בב"נ דליכא קרא צ"ל להתיר אמנם באמת זה טעות דבשלמא בישראל דקיימ"ל דמיתת הבעל מתיר שפיר הו"א כמו דאיסור אשת איש ניתר ע"י מיתת הבעל כמכ"נ איסור עריות הותר ע"י מיתת הקרוב, אבל בב"נ דגם האיסור אשת איש לא הותר כדברי הפנ"י א"כ ממילא דא"צ שום קרא לאסור עריות דמהיכי תיתי להתיר וכמובן. אולם אחר העיון י"ל בזה עפי"מ דאיתא במס' קידושין י"ג מיתת הבעל מנ"ל סברא היא הוא אסרה והוא שרתה ופריך בגמ' והא עריות דאסר להו ולא שרא להו כו' ועיי"ש, ומעתה כ"ז דצריך בישראל קרא להתיר מיתת הבעל ולא אמרינן דמותרת מסברא דהוא אסרה והיא מתירה משום דיש לן פירכא כיון דבעריות איכא קרא דאסור לאח"מ וכקושית הגמ' הנ"ל משא"כ בב"נ דלית לן קרא לאסור בעריות לאח"מ א"כ גם בא"א לא צריך קרא להתיר משים דידעינן לה מסברא דהוא אסרה והוא שרתה וכמו דאמר בגמ' בהו"א גבי ישראל והבן: ומעתה יצא לנו דבר חדש דבב"נ הן איסור א"א והן שאר עריות מותרים לאח"מ מצד הסברא דהוא אסרה והוא שרתה כיון דבב"נ ליכא שום פירכא, ומעתה מתורץ שפיר קושייתינו על בעתוס' הנ"ל שתירצו ממני הרה ולא הוי זנות מחמי' משום דבב"נ ליכא שום איסור עריות לאח"מ כמו דליכא איסור א"א ולכך שפיר הי' יהודא הלך אחר המנהג. וזה שאמר יהודא צדקה ממני היינו צדקה תמר בדינה דידעה דעריות מותרת לאח"מ בב"נ וידעה נמי דדין ב"נ יש לנו, ומנא ידעה זאת ממני והיינו כי על כן לא נתתי' לשלה בני וע"כ משום דסבירא לי דדין ב"נ יש לנו ולכך יראתי ליתנה לשלה בני משום קטלנית, דאלו בישראל לא שייך קטלנית במצות יבום משום שומר מצוה לא דע דבר רע (וכשיטת שו"ת החכ"צ ומביאו בשו"ת נוב"י) וע"כ דדין ב"נ יש לי ובב"נ אין איסור עריות לאח"מ, וא"כ גם איסור א"א ליכא מסברא הוא אסרה והוא שרתה כנ"ל: אך תיקשו על יהודא למה בתחלה רצה לידון אותה בשריפה, כיון דסבר דבב"נ הן איסור א"א והן איסור עריות מותרים לאח"מ, א"כ בתחלה דסבר דזנתה מאיש אחר כש"כ דמותר יותר מלדידי' דבדידי' הוי איסור א"א וגם איסור שאר עריות אבל מאיש אחר ליה רק איסור אשת איש בלבד מכש"כ דמותר. אולם נ"ל עפי"מ שמביא בבעתוס' בד"ה ויחשבי' לזונה וז"ל וכי מאי איכפת לי' אלא ביקש לילך לו (כי ח"ו יהודא לא רצה לילך לזונה) נשאה עיני' למרום ואמרה רבון העולמים וכי אני לא זכה להוציא בנים מגופו של צדיק זה, מיד שלח הקב"ה מלאך מיכאל והחזירו כתיב הכא ויט אלי' וכתיב ותט לפני מה התם ע"י מלאך הכ"נ ע"י מלאך עכ"ל התוס' וא"כ י"ל דמתחלה דלא ידע אם תמר נתעברה ממנו או מאיש אחר עדיין יהודא בעצמו לא ידע הדין בב"נ דמותר לאח"מ והי' סבר כסברת הפנ"י דמיתת הבעל אינו מתיר בב"נ והי' סבר דגם בשאר עריות אסור לאח"מ כמו בישראל, רק אחר שנתנה הסימן דהרתה מיהודא והיא היא הזונה אשר מן השמים החזירו אותו אלי' להיות עמה ע"י מלאך מיכאל כנ"ל, וקשיא לי' איך הקיפוהו מן השמים באיסור חמור כזה דאסורה עליו משום כלתו וע"כ דגם שאר עריות מותרים בב"נ לאח"מ א"כ ע"כ דאיסור א"א נמי ליכא בב"נ משום דהוא אסרה והוא שרתה ודוק [ועדיין צ"ע מ"ש ויאמר יהודה לאונן בא וכו' וייבם אותה לסברתו דמיתת הבעל אינו מתיר, וא"כ הי' עליו איסור א"א, וגם אשת אחיו - אכן במד"ר שה"ש בפ' ישקינו וכו' מבואר שיהודה נצטווה על היבום ב"פ זה ע"ש היטב ותבין]: