זקן אהרן (קורץ) קב

דהוי גר שנתגייר כקטן שנולד דמי ולא יענש על עבירה הקודמת דאפי' לעיני הגוים לא יהי' איסור והבן: צדקה ממני פירשו בבעתוס' וז"ל כתרגומו ממני הרה, ותימא אדרבה זנות גדול לזנות מחמי' י"ל שכך הי' דרכן במקום שלא הי' אח הי' הקרוב יותר מייבם ע"כ, ותירוצים אינו מובן מאי מתרץ שכך הי' דרכן וכי בשביל זה יעברו יהודא ותמר באיסור כלתו בתמוה, אמנם כבר אמרתי לעיל דאם יהודא יצא מכלל ב"נ לא היו בניו כלל דגר שנתגייר כו' א"כ אין כאן איסור כלתו, ואין להקשות דאם אין כאן איסור כלתו משום שלא הוי בניו א"כ שוב לא הוצרך לייבם כיון דלא הוי שום קרוב למת די"ל דנהי דבניו לא הוי מכ"מ מידי קרובים לא יצאו ודרכן היו לייבם בקרוב והבן: והנה במעשה דראובן נחזי החילוק אם יצאו מכלל ב"נ ויש להם דין ישראל הרי נאסרה על יעקב דאשת איש שזינתה אסורה על בעלה אבל אם דין ב"נ יש להם אינו אסורה, והקשה בזה בני היקר כמו"ה יצחק אע"ג דיצאו מכלל ב"נ נמי בלהה לא נאסרה על יעקב דהא קיימ"ל אשת ישראל שזינתה באונס מותרת לבעלה ובלהה מסתמא היתה בשוגג או באונס, אמנם אמרתי לו דיעקב שקנה הבכורה וכיון דאז הוי העבודה בבכורים ע"כ יש לו ליעקב דין כהן, שוב ראיתי והבאתי לעיל המדרש שמואל בשם הילקוט דהקב"ה שאל את המלאך למה הי' עושה ליעקב כהן בע"מ ועיי"ש בפ' וישלח בד"ה פן יבא והכני, ועיין בס' תורת משה שכתב ג"כ סברא זו דיעקב שהי' בכור הי' לו אז דין כהן והבן, ומעתה כ"ז דנוכל לומר דיעקב הי' לו דין כהן אם נאמר דיצא מכלל ב"נ אבל למדס"ל דדין ב"נ יש להם לא מצינו בעולם דב"נ יהי' לו דין כהן, ומעתה ע"כ כדברינו הנ"ל דאם יצאו מכלל ב"נ יש לומר דבלהה נאסרה על יעקב אבל אם לא יצאו מכלל ב"נ שפיר מותרת לבעלה והבן - ועפי"ז אמרתי דבר יקר בבעתוס' בד"ה וישב ראובן וז"ל פירש"י שהי' עסוק בשקו ותעניתו ותימא דבמס' מכות מסיק מי גרם לראובן שיודה יהודא כו' מכלל דלא הודה ראובן עד לאחר שהודה יהודא על מעשה דתמר שהי' אחר מכירת יוסף, וי"ל דלא הודה בפרהסיא עד שהודה יהודא אבל בצנעה חזר בתשובה מקודם עכ"ד בעתוס' ודבריהם צריכין באור דלמה בתחלה לא חזר בתשובה רק בצנעה וכשהודה חזר ראובן בתשובה בפרהסיא - אמנם נ"ל עפי"מ דאיתא בגמ' לחלק בין חטא של אדם לחבירו צריך לפרש החטא אבל בחטא שבין אדם למקום חציף מאן דמפרש חטאי' ע"כ, ולפי"ז עפ"י דברינו הנ"ל דאם הי' להם דין ב"נ לא נאסרה בלהה על יעקב א"כ לא הוי החטא של ראובן רק כמו חטא שבין אדם למקום אבל אם דין ישראל יש להם ונאסרה בלהה על יעקב אז ודאי דהוי חטא של בין אדם לחבירו - ומעתה מובן שפיר דקודם שהודה יהודא הי' ראובן סבר דלא יצאו מכלל ב"נ ולא אסרה על אביו הוי לי' רק חטא שבין אדם למקום וא"כ אסור לפרש חטאי' מש"ה לא חזר ראובן בתשובה רק בצנעה. אבל אחר שהודה יהודא ואמר צדקה ממני דנשמע דיצאו מכלל ב"נ וכנ"ל וא"כ עבר ראובן באיסור אשת איש ואסרה על יעקב אפי' אם אינו אביו מטעם אשתו שזינתה דהוי איסור שבין אדם לחבירו ע"כ שפיר חזר בתשובה בפרהסיא והבן: צדקה ממנו כי על כן לא נתתי' לשלה בני יש לדקדק בהא דאמרו ליהודא זנתה תמר כלתך וגם הנה הרה לזנונים הרי תמר פנוי' היתה ולא שייך בה זנות ואפי' אם נאמר שהיתה שומרת יבם אל שילה הלא עיקר הייבום לא הי' רק מנהגא ויהודא לא רצה ליתנה לשילה מחשש קטלנית ולמה תמית על חנם וראיתי דבשפ"ח העיר ג"כ בזה - אולם י"ל לדעת הפנ"י ריש מס' קידושין דבב"נ מיתת הבעל אינו מתיר דבישראל ילפינן מקרא דמיתת הבעל מתיר אבל בב"נ דליכא קרא מיתת הבעל אינו מתיר א"כ שפיר מגיע לה מיתה משום איסור אשת איש והבן, והנה הבאתי לעיל קושית בעתוס' על יהודא שאמר צדקה ממני כתרגומו ממני הרה הא אדרבה זכות הוא לזנות מחמי' ותירץ דכך הי' דרכן באין אחיו למת הקרוב יותר מייבם ע"כ, ותירוצי אינו מובן שאמר דדרכן הי' בכך הלא הוא דרך של איסור דגם ישראל אסור לייבם במקום שיש איסור כלתו מכש"כ בב"נ דמצות