זקן אהרן (קורץ) קא

לכולם דין ב"נ ואסור הי' ביבום, ובזה יש להבין שפיר הא דשלחה תמר אל חמי' לאמור לאיש אשר אלה לו אנכי הרה עפי"מ שמביא בנח"ק בשם הש"ך לפרש הפסוק הכר נא למי החותמת היינו מצות החתומות בישראל כמו מילה ותפילין ופאות ופתילים היינו ציצית והמטה היינו תורה שנדרשת במ"ט פנים ע"כ, דכך שלחה לו לאיש אשר אלה לו שקיבל ע"ע התורה והמצות דהוי כישראל אנכי הרה, דלדידי' אני מותרת דגם אני בתרי' גרות ויש לי דין ישראל כבעלי וע"כ שפיר אמר צדקה ממני דאע"ג דלשילה בני אסורה מכ"מ לי מותרת והבן: וירד יהודא מאת אחיו דרשו רז"ל הורידוהו מגדולתו מפני המכירה ויש לתמוה וכי בשביל שאמר יהודא למכרו ושלא להרוג את אחיהם יורידו אותו מגדולתו, ואפי' אם נאמר דבאמת התחרטו גם על המכירה ואם יהודא הי' אומר להם להחזירו לביתו הי' מסכימים. עכ"פ עצתו של יהודא הי' טובה כיון דכולם פה אחד רצו להרגו ואם אח"כ היו מחזירים אותו לביתו אפשר להיות שנתוודע ליעקב שרצו להרגו ורק יהודא הצילו, וע"כ עדיף למכרו ולא יודע הדבר ליעקב, ועוד הרי יהודא הי' אפשר סבר דלמכרו הוי תפסת מעוט אבל להחזירו לביתו הוי תפסת מרובה לא תפסת אמנם נ"ל עפי"מ שפירש"י בד"ה וימאן להתנחם וז"ל אין אדם מקבל תנחומין על החי וסבר שמת דעל המת גזירה הוא שישתכח מן הלב ע"כ, ומקשים העולם א"כ הי' יעקב יכול לשער דע"כ חי מדלא מקבל עליו תנחומין ותירצו דדבר זה לא למדו אלא מיעקב ואין הכ"נ דיעקב לא ידע לה ועיין בשפ"ח, ומעתה שפיר י"ל דהם שידעו שהוא חי והי' רואין שלא משתכח מיעקב ע"כ ידעו דלכך יעקב לא מקבל תנחומין משום דהוא באמת חי וא"כ ראו דעצת יהודא למכרו אינו נכון שלא יכלו לראות בצער אביהם, אבל אם היו הורגים אותו כבר הי' משתכח וא"כ הי' עדיף להרגו מלמכרו ולכך היו מורידין אותו מגדולתו והבן: זנתה תמר כלתך הקשו בבמתוס' וז"ל למה הוצרך לומר אח"כ וגם הנה הרה לזנונים ושמא י"ל שלא היו דנין באותו פרק בזנות בלא הריון, דבר אחר שלא היו דנין אלא כשמזנה לשני בני אדם ע"כ. והנה להנך שני התירוצים תיקשי מדינה בת יעקב שאמרו בני יעקב הכזונה יעשה את אחותינו וקשה לתירץ הראשון דלא נעשית זונה רק כשהרתה לזנונים והרי הם לא ידעו אם הרתה, ולתירץ הב' דבעי זכות משני בני אדם והכא בשכם ל"ה רק מאיש אחד, ושמא י"ל דהכא בדינה שאני דכתיב וישכב אותה ויענה פירש"י שבא עלי' כדרכה ושלא כדרכה הוי כמו זנות משני בני אדם, ועוד י"ל דלב"נ אמרינן בגמ' דאפי' באשתו אסור שלא כדרכה ולכך י"ל דשלא כדרכה הוי זונה מאיש אחד כמו כדרכה לשני בני אדם דהרי אפי' לבעלה אסור שלא כדרכה ואפי' לתירץ הא' י"ל כיון דשלא כדרכה חמור כל כך אפי' לבעלה ולכך בזנות הוי שלא כדרכה כמו כדרכה והרתה והבן - ובזה יש להבין הויכוח של יעקב עם שמעון ולוי שאמר להם עכרתם אותי להבאישני כו' ונאספו עלי והכוני כו' ויאמרו הכזונה יעשה את אחותינו ע"כ, וקשה כיון שיעקב הי' ירא מהגוים שלא יאספו עליהם להרגם וא"ש מה השיבו הכזונה יעשה את אחותינו דאטו בשביל זה יכניסו את עצמם לסכנה גדולה כזו ליהרג אותם ואת ביתם, ואם כוונתם דגם הגוים שהיו גדורים בעריות יראו שהצדק אתם שעשאו אחותם לזונה א"כ למה הי' יעקב ירא - אמנם עפי"ד בעתוס' הנ"ל דלא הי' דנין רק כשמזנה לשני בני אדם או זנות עם הריון. א"כ י"ל דיעקב הי' ירא שהגוים יאמרו שלא נעשה זונה כתירץ התוס' שלא הי' כאן הריון עדיין, או כתירץ הב' שלא הי' רק מאיש אחד, וע"ז שפיר השיבו שמעון ולוי כיון דהיתה שלא כדרכה הוי כמו זנות והריון או דהוי כדרכה ושלא כדרכה כמו שני בני אדם והבן. ואפשר עפי"ז נמי להבין עצת בני יעקב שאמרו לשכם וחמור את אשר טמא לדינה אחותם שבא עלי' שלא כדרכה דאסור לב"נ ע"כ לא נוכל לתת אחותינו לאיש אשר לו ערלה כיון דב"נ אסור בביאה שלא כדרכה ע"כ נתנו עצה להמול, ויהי' ישראל כשיטת הרמב"ן דהאבות ע"י מצות מילה יצאו מכלל ב"נ ואז יהי' מותר גם בביאה שלא כדרכה, ואע"ג דכבר בא עלי' שלא כדרכה דעוד שהי' ב"נ יתוקן למפרע דקיימ"ל עבר בגיותו ונתגייר אין מענישין אותו