זקן אהרן (קורץ) ק

י"ל עפי"מ שראיתי דבלהה וזלפה לא היו רק פילגשים בלא כתובה וקידושין דרק בבנו שייך לאסור בפילגש אביו מטעם אנוסת אביו ומפותת אביו אבל באינו בנו ליכא איסור וכ"ז אם יש להם דין ישראל וכמובן - ומעתה מיושב המדרש עם פירש"י הנ"ל דלרש"י נמי הכוונה אנא אברח מצערו של אבא בשביל מעשה בלהה כדברי המדרש שהבאתי, והיינו דאם יוסף לא הי' מת וטוב הסימן של יעקב שלא יראה פני גיהנם ע"כ דלא עבר באיסור שתי אחיות משום גר שנתגייר, אז גם ראובן יש לו התנצלות לברוח מאבא להליץ בעד נפשו שהוא אינו בנו משום דדין ישראל יש להם והבן. אבל מאחר שהילד איננו ובטל הסימן ע"כ דעבר באיסור שתי אחיות וא"כ גם ראובן עבר במעשה בלהה באיסור אשת אביו, ע"כ שפיר אמר אנא אברח במעשה בלהה מצערו של אבא אם יש לו צער זה לאבא אין אני יכול לברוח לומר שאינו אבי ודוק היטב: ויאמר יהודא לאונן בא אל אשת אחיך ויבם אותה יש להקשות לדעת הפנ"י בריש מס' קידושין דמיתת הבעל אינו מתיר בב"נ ואסורה לכ"ע משום איסור אשת איש א"כ איך אמר יהודא לאונן ליבם אשת אחיו הלא אפי' בישראל דנוהג עיקר מצות יבום אינו נוהג אלא באיסור אשת אח בלבד אבל אם יש עוד איסור אחר מחמשה עשר עריות אז אינו נוהג שום מצות יבום ואפי' חליצה אין צריך לה, וא"כ הכא בב"נ דאיכא איסור אשת איש שהוא במיתה בין בישראל בין בב"נ איך מצינו שום היתר כזה אפי' בישראל ומה גם לדברי בעתוס' בד"ה צדקה ממני שכתבו דמצות יבום בב"נ הי' כן ממנהגא, תקשה על בני יעקב איך לקחו לעצמם מנהג כזה דהוי לבנו איסור אשת אח ואם אפי' ע"ז הי' ממנהגא מכ"מ הרי יש כאן גם איסור אשת איש, דבכה"ג גם בישראל אסור לייבם וגם הוי איסור כלתו ואיסור אשת איש ליהודא בעצמו והרי גם ב"נ היו מצווין על העריות שהיא בכלל שבע מצות דידהו: אמנם מכאן מוכח דע"כ האבות יצאו מכלל ב"נ אפי' לקולא וע"כ מותרת משום אשת איש דבישראל הרי המיתה מתיר ושייך שפיר מצות יבום כישראל ואע"ג שהיו נוהגין גם בשאר קרובים מצות יבום כגון איסור כלתו ליהודא מכ"מ לא קשה מידי משום דבאמת לא הוי כלתו כלל משום דבנו ל"ה כבנו של יהודא מחמת גר שנתגייר והבן - ולכך שפיר כמו שקיימו את התורה טרם שניתנה כן קיימו מצות יבום במקום דל"ה ערוה והבן: אך דלפי"ז תקשה למה לא רצה יהודא ליתנה לשילה בנו דשמא ימית כאחיו משום דחשוב לה לתמר דין קטלנית הא דין קטלנית לא שייך ביבמה משום שומר מצוה לא ידע דבר רע (ועי' בתשו' חכ"צ, ובתשו' נו"ב) וקשה בממנ"פ אם סבר יהודא דדין ב"נ יש להם איך ציוה לאונן לייבם הא לדברי הפנ"י דמיתת הבעל לא מתיר בב"נ איך יבא מצות יבום ממנהגא לעקור את איסור דאשת איש, ואם נאמר דדין ישראל יש להם ומיתת הבעל מתיר א"כ הי' לו ליתנה גם לשילה בכו כיון דלא שייך בי' קטלנית - והנה לכאורה י"ל דמתחלה הי' יהודא סבר דיצאו מכלל ב"נ כשיטת השבטים ולכך שפיר אמר לאונן בא ויבם אשת אחיך משום מצות יבום כישראל, אך כאשר ראה דאונן נמי מת קשיא לי' ליהודא למה מת אונן ע"כ הוכיח דע"כ כשיטת יוסף דלא יצאו מכנל ב"נ ע"כ שפיר הי' אסור לאונן לייבמה ולכך הוא מת, ולכך שפיר לא רצה ליתנה לשילה בנו דיבום ממנהגא אינו דוחה לאיסור אשת איש כשיטת הפנ"י דמיתת הבעל לא מתיר בב"נ וגם הי' חושש שפיר מאיסור קטלנית כאחיו והבן: אפס תיקשו לפי"ז הא דאמר יהודא צדקה ממני ופירש בבעתו"ס ממני הרה ומקשה בתוס' בתימא אדרבה הא זנות הוא לזנות מחמי' ותירץ בבעתו"ס דכך הי' דרכן באין אח למת הקרוב יותר מייבם, וקשיא הא אסורה ליהודא כמו לשילה וכנ"ל אולם עפי"מ שהבאתי דעת המפרשים דלא יצאו כולם אב ובנים מבני נח רק מי שקיבל ע"ע לילך בדרך היהדות ויכול להיות שפיר דאביו הוא ישראל ובנו ב"נ, א"כ מיושב שפיר דיהודא שפיר הי' מותר לייבמה דיש לו דין ישראל ואין בו איסור כלתו דער ואונן לא הוי בניו כלל משום גר שנתגייר בו' ושפיר הותר לייבם. אבל שילה בנו דעדיין קטן הי' ועוד לא קיבל על עצמו את דרך היהדות והי' לו לשילה עוד דין ב"נ ושפיר הי' אסור בייבום, ואפשר דגם ער ואונן שמתו נמי לא היו מתנהגים כשורה ע"כ היו