זכותא דאברהם צז

מה שנמצא בגליון שולחן ערוך אורח חיים

מג"א סי' מ"ו ס"ק ה'

אין לומר אמן אחר ברכת המעביר שינה מעיני שהוא ברכה אחת כו' ואף על גב דלא הוה חתימה מעין פתיחה יש לומר דתגמלינו חסדים טובים היינו החסד כו' עכ"ל. ולכאורה אין טעם לדבריו ונראה על פי מה דאיתא בגמ' סוטה שינה לרשעים הנאה להם כו' ולצדיקים רעה להם כו' דהצדיקים כ"ז שהם ישינים מבטלים מתורה ועבודה ורשעים להיפך שע"י השינה ניצולים מעבירות החמורות ואם כן מה שמברכים על העברת שינה היינו ברכת הנהנין ואם חלילה יבוא לידי חטאים אזי טוב לו השינה ולכך מתפללים מיד אח"כ שיסייעו הקב"ה להרגילו בתורה ועבודה וע"ז שפיר מסיימים גומל חסדים טובים לעמו ישראל דהיינו דווקא לישראל הוא העברת שינה טובה גדולה משא"כ לאו"ה השינה טובה להם וטובה לעולם

שם סי' קמ"ג ס"ק ז'

ומיהו הרשב"א וכו'. נ"ב עיין ספר אלי' רבה שכתב דמ"מ לדידן דקייל"ן סי' ל"ב דמהני גרירה ממילא אמרינן כל הראוי לגרור וכו' ע"ש. ולפענ"ד א"א לומר כן דהא מבואר בגמ' כל אות שאינו מוקף גויל פסול הרי דל"א כל הראוי וכו' רק לשיטת הרשב"א בפי' הירושלמי מיירי הש"ס בתחלת האות דל"מ גרירה ולשיטת רוב הפוסקים החולקים על הרשב"א כמבואר בב"י סי' ל"ב דאף באינו מוקף גויל למטה פסול ואפ"ה מהני גרירה ועכצ"ל דאין הטעם בירושלמי מחמת שראוי לגרור רק דהירושלמי סובר דאין פוסל כלל היקף גויל לאחר שנגמר צורת האות וכיון דבש"ס דילן לא חלקו בזה דחו את הירושלמי מהלכה ומ"מ כתבו דמהני גרירה מסברא דלא מיקרי חק תוכות אבל עכ"פ מוכרח לשיטות הפוסקים דסברי דמהני גרירה גם למעלה דל"א כל הראוי מדפסל אות שא"מ גויל. ואף אם נדחוק דהש"ס מיירי באות קטן מאוד דא"א לגררו מ"מ אם נימא כן א"כ אין מהש"ס ראי' דפליג על הירושלמי וממילא לא מהני גרירה למעלה. ודברי המג"א מוכרחים. ועי' באה"ט בנטף שעוה על הס"ת הובא תשובת יעקב דפסול והנה גוף הספר אינו ת"י ולדעתי יש לסמוך בזה על שיטת הרשב"א וכמ"ש הב"ח דאמרינן כל הראוי וכו' ובס' מקום שמואל ג"כ כ' דאין להוציא אחרת. אך מ"ש שם לדמות להא דקיימל"ן כר"ש כל העומד וכו' לדעתי ליתא דא"כ נימא נמי כל העומד לתקן וכו' ואפי' בחסר אות. רק דיש לצרף שיטת הרשב"א דאמרינן לענין גרירה כל הראוי לשיטת כמה פוסקים דאין צריך כלל להוציא ס"ת אחרת וכמ"ש הב"ח. וגם יש לומר דבשעוה לא הוה רק כמו כיסוי וליכא פסול אף קודם שהסירו. ולכאורה יש ראיה לזה ממה דאמרינן בסוטה דל"ה דכתבו באבנים ואחר כך סדו בסיד ובוודאי אף דכתבו בע' לשון. גם נכתב בלה"ק ועי' רמב"ן על התורה ולא חשיב כמוחק את השם ועכצ"ל דלא הוי רק כמו כיסוי: שם סי' רמ"ד ס"ק כ'

לפסול אבנים ולתקן הקורות. עיין בדגול מרבבה. ונראה לפע"ד וכו'. נ"ב לפע"ד יש לפקפק טובא דהא מבואר במג"א סי' שכ"ה ס"ק ל"א והוא מדברי הרמב"ם