זכותא דאברהם צו

לקוח הא נענין מעשר בהמה מבואר במס' בכורות דף נ"ו דחזר ולקחה פטור ממעשרות מחמת לקוח ע"ש. ואפשר דהוכיחו מהא דאמרינן גיטין דמ"ז למ"ד אין קנין דרוש דגנך ולא דיגון נכרי. אפי' תבואה. ותיפוק לי' דפטור הישראל מחמת לקוח. רק דנ"מ בחזר ולקחו. ועיין בר"מ פ"א מתרומות הי"ג דדיגון נכרי אפי' תבואה של ישראל ע"ש אין ראי' כלל. ואפי' לשיטת החולקיו מ"מ יש נ"מ בגר שנתגייר ומירחו קודם

פרק השואל בהגהת אשרי ד"ה אין נשבעין וכו' ולענין שבועה. נ"ב ולענין שבת כצ"ל. ולענין בעל חיים צ"ל בעל חוב

ב"ב מ"ד ע"ב תוס' ד"ה דלא וכו' הרי את מקודשת לי וכו' נ"ב לכאורה אין דבריהם מובנים דהא התנאי הי' על בית כור. ונראה בכוונתם דהא מבואר התם באין לו הוי ספק קדושין משום דחיישינן דילמא משקר וכמבואר שם בגמ' דס"ד דקלא אית ליה וכו' ואמאי לא חיישינן דילמא יש לו בית כור בא"י ואפי' אינו משקר ועכצ"ל דמה שיש לו בא"י לא חשיב שלו כיון שהיא ת"י הנכרים וממילא אינו בהקנאה

תמורה ד' ל"ב ע"א רש"י ד"ה הקדש עילוי וכו' עד את העור. נ"ב לכאורה משמע דרש"י סובר דרשות ביד בעלים ליתן לכהן שירצה והעור שלו. ובאמת זה אינו כמבואר בהרמב"ם פ"י ממעה"ק דעולה מתחלק לכל בית אב בזה היום דלא חילק כלל. וראי' מב"ק דף ק"ט ע"ב קנאו ה' ונתנו לכהן שבאותו משמר ומבואר שם דק"י דגזל הגר שאין בו שוה פרוטה לכל כהן לא יצא ידי השבה והא כל הלימוד דאינו נותנו לכל כהן שירצה משום דמקשינן לאיל הכפורים כמבואר שם הרי מוכח להדיא דאין רשות ביד הבעלים לברור לו כהן לענין העור והבשר רק מתחלק לכלם ולכך בעינן שיגיע שוה פרוטה לכ"א. לכך נראה דכוונת רש"י שיתן עולתו במתנה לבן בתו. ואף דהמוכר עולתו ושלמיו לא עשה כלום מ"מ בתורת מתנה יכול ליתן כמבואר פסחים ד"צ ע"א עיין שם בדברי רש"י בד"ה דלא משייר אינש וכו' וכן מבואר בהרמב"ם פ"י מה' פסולי המוקדשים ה"ד והכהן יכול להקריב קרבנו במשמר שאינו שלו. והעור שלו כמבואר בב"ק דק"י

ובחים ד' ס"ט ע"ב תוס' ד"ה ר"י וכו' דלא חייל אאיסור קדשים וכו' נ"ב וקשה דהא קדשים שמתו יצאו מידי מעילה ד"ת כמבואר במעילה ד"ב וליכא אסורא דקדשים ואפשר דאזלי בשיטת הר"מ פ"ז ממעילה ה"ג דבעולה איכא אסורא דלא תוכל לאכול בשעריך ע"ש. ויש לומר דגם במתה שייך אסורא דלא תוכל לאכול בשעריך וכו' אך מדברי התוס' קדושין נ"ז ע"ב ד"ה מה שלי בשלך וכו' לא משמע הכי ע"ש

בכורות די"ד ע"ב גמ' אבל חכמים אומרים אם מת יקברו וכו' נ"ב נרשם בטעות דהרמב"ם פוסק דלא כתנא דבי לוי כמבואר פ"א מה' אסורי מזבח ע"ש

שם דכ"ג ע"א רש"י ד"ה וא"א טומאה וקיימל"ן דדמי חטאת ואפר חטאת וכו' נ"ב הנה לא הזכיר שם רק מי חטאת לא אפר חטאת ובפירוש מבואר בהרמב"ם פ"ב מפרה דאינו טמא רק האוסף ע"ש ומתני' מיירי בנתערב וקידש בהם כמבואר ברמב"ם פט"ו הלכה ד' וכן מבואר בר"ש פ"ה מפרה משנה א' דאפר אינו מטמא. ודברי רש"י צ"ע: