זכותא דאברהם צה

יוה"כ ובין פרה כשר בדיעבד בזר. ונראה דפסק כר"י דמשמע לי' להרמב"ם מדקאמר לא מצינו שחיטה פסולה בזר דגם פר של יוה"כ כשר בזר. ומ"ש בפ"ד מה' פרה אדומה ה"ג או שנעשה שלא בכהן וכו' היינו שאר עבודות אבל השחיטה כשר בדיעבד רק לכתחילה המצוה היא בכהן וסמך עצמו על מה שביאר בה' פסולי המוקדשים אך קשה דמאי קאמר ר"י לא מצינו שחיטה בזר פסולה הא בכל הקרבנות זר שוחט לכתחילה וכיון דבפר יוה"כ ופרה מצותן בכהן יש לומר דגם בדיעבד פסול דחוקה כתיב. וצ"ע כעת

סוכה פרק לולב וערבה בהרא"ש סי' ה' בד"ה ויש לומר דשאני התם דיבוא אלי'. נ"ב כוונת הרא"ש היא דסובר דגם בזמן שהיו מקדשין עפ"י הראי' מ"מ הרחוקים לא היו נוטלין לולב בח' ספק שביעי מחמת דמינכרא מילתא וכו' כמ"ש לקמן רק היו סומכים על רוב השנים שאין אלול מעובר כמו דסומכין לענין יוה"כ ואז הי' האתרוג אסור שמא יבוא אלי' וכו' וממילא גם עתה אסור מחמת מנהג אבותינו בידינו כמבואר ביצה דף ה'

יבמות ד"פ ע"א תוס' ד"ה והא תניא וכו' בס"ה ואסור לטלטלו. נ"ב רצונם לומר דקושיית הגמ' היא מלשון הרי הוא כאבן דמשמע שא"א כלל לחיות. וע"ז משני דמיירי דלא נגמרו סמניו. ומה דקתני איזהו בן שמונה דמיירי אפי' בנגמרו היינו לאיסור טלטול כ"ש התוס' כיון דהוא מציאת רחוק ולא שכיח. עכ"ל

קידושין ד' ל"ה ע"ב תוס' ד"ה איש וכו' דגמר לה וכו' נ"ב ובב"ק דף פ"ח אמרינן אמתני' דעבד אחיו הוא במצות כצ"ל. וכוונתם דא"כ אשה נמי בת מצוה היא מיקריא ועי' בס' עצמות יוסף ומקנה ולפי מ"ש דברי תוס' א"ש ונשמטו איזה תיבות בדפוס

שם ד' מ"נ ע"ב תוס' ד"ה והשתא וכו' פרק האשה שנתארמלה וכו' נ"ב לא שנו אלא דאמרי' אנוסים היינו מחמת ממון וכו' כצ"ל דהא ללישנא בתרא היכי דמשוי נפשי' רשיעא אפי' במגו אינם נאמנים לא קשה מידי

בב"ק ד' ק"י ע"א גמ' אמר ר"ש אם הי' כהן טמא בקרבן ציבור נ"ב הנה עכ"ח צ"ל דמיירי שהתנדב משלו ומסרו לציבור כמבואר בר"ה ד"ז דמסרו לציבור יפה וכו' וקשה דאמאי חשוב כדידי' לענין הקרבה במשמר שאינו שלו הא מבואר תמורה ד"י דמתכפר עושה תמורה ולא המקדיש וצ"ע ועיין מנחות דע"ג ע"ב דצריך קרא אחר על חובתו שתהי' כשירה בו ע"ש. ומכש"כ דאין ללמוד מזה היכי דמסרו לציבור. ונראה דמיירי שמסרו לציבור על תנאי שיתנו לו בני המשמר רשות לענין הקרבה כאילו הי' הקרבן שלו ולא הוי מתנה עמ"ש בתורה כמבואר כתובות דנ"ו בתוס' ד"ה הרי זו וכו'

ב"ם דפ"ו ע"ב ואמר ר' ינאי אין הטבל וכו'. נ"ב ה"ה בתרומה דאינו מחויב עד ראיית פני הבית וכן מוכח במנחות דס"ז ע"ב דאמר שם אי נמי דעייל דרך גגות וכו'. ועיין בהרמב"ם פ"ד ממעשר ה"א שרמז שם לסוגי' דמנחות

אם דפ"ח ע"א תוס' ד"ה תבואת זרעך כו' דמ"מ דמי למחיוב על הפטור כיון דאלו הדר מוכר קני' לי' כו' נ"ב לא ידענא מהיכי פסיקא להו דלא הוי בכלל