זכותא דאברהם פד

יתחייב דהא מוציא אותו מרשות המלוה והוה היזק ניכר וזה דווקא לר"י אבל לחזקי' שפיר מצי איירי בישראל רק שעשאו אפותיקי כנ"ל ופטור בשוגג כדי שיודיע דהוא נאמן וא"ש ומיושב נמי מה שהקשו בקושיית הגמ' דר"י קניס שוגג כו' דלמא טעמא כדי שיודיע דהא אליבא דמסקנא דהיזק שא"נ לא שמי' היזק ע"כ איירי בישראל מומר ולא שייך כדי שיודיע דהא אינו נאמן

עוד נראה לומר בישוב קושיא הנ"ל דלא מצי לאוקמיה באפותיקי דא"כ קשה קלב"מ ולא שייך משעת דאגבהה קניא כו' דהא לא הוה גזלן דהא מצי לסלוקי בזוזי רק מטעם מזיק שעבודו חייב ואז קלב"מ ופטור ושפיר מקשה: תוס' ד"ה שלא יהי' כל אחד וא"ת כו' ולקמן קניס ר"מ שוגג אטו מזיד כו' יש להבין דהא אמרינן לקמן התם גברא לתקוניה קא מכוון ואנן ניקום ונקנסי' כו' והיינו משום דמתעסק בדבר לעשות טוב כדפירש"י לקמן א"כ גם בטימא את הטהור נימא כן דמכוון להורות ואנן ניקום ונקנסי' וצ"ע וגם יש להבין לשיטת הפוסקים דגרמי אינו אלא מדרבנן ופטור בשוגג רק הא דבעי לאוקמי' האי דדן את הדין כר"מ דדאין דינא דגרמי אף שהוא שוגג היינו משום דר"מ קניס לשוגג אטו מזיד עיין בחידושי הרמב"ן בדיני דגרמי שכתב כן וקשה דהא בדאורייתא לא קניס ר"מ ובזיכה את החייב הוה איסורא דאורייתא לא תטה משפט ואמאי קניס וצ"ע

שם ע"ב בגמ' כי לא קניס בדרבנן בדאורייתא קניס כו' עיין ברשב"א שכתב דמתניתין מיירי בתרומה דרבנן או בטומאה דרבנן ע"ש ולכאורה אין נראה כן דעת הרמב"ם שסתם בפרק ז' מחובל ומזיק דמטמא פטור בשוגג ולא ביאר דבתרומה דאורייתא אף בשוגג חייב ובאמת צריך להבין דלפי מה דמסקינן כאן דבדאורייתא קנסינן א"כ בתרומה דאורייתא אף בשוגג יתחייב. ונראה לומר דהרמב"ם אזיל כשיטת רש"י בחולין דמבשל בשבת אין הטעם משום קנס רק כדי שלא יהנה ממעשה שבת דמטעם קנס הי' מותר לאחרים ושם בחולין דף ט"ו מבואר דלר"י אפילו לאחרים אסור ביומא ועיין שם במהרש"ל שתמה על דברי רש"י דהא מבואר בסוגיא דהכא דטעמי' דר"י מטעם קנסא ומהרש"א כתב דרש"י סובר דסוגיות חלוקות דלפי הסוגיא דהכא דטעמא משום קנסא באמת לאחרים מותר ביומא ע"ש וא"כ לפי זה לפי מה דמסקינן בחולין דביומי' אסור לאחרים וע"כ הטעם משום שלא יהנה ממעשה שבת וא"כ י"ל דאפילו בדאורייתא לא קנסינן דגבי שבת אין הטעם משום קנסא רק כדי שלא יהנה ושפיר סתם הרמב"ם במטמא פטור בשוגג אפילו בתרומה דאורייתא ודחי הסוגיא דהכא מהלכה מחמת סוגיא דחולין כן נראה לפענ"ד וכן ברמב"ם פרק ט"ו מהלכות מאכלות אסורות ה' כ"ה דמבטל איסור מותר לאחרים דלא קנסו אלא לדידי' ובהלכות שבת פרק ו' כתב גבי מבשל בשבת בשוגג דאסור גם לאחרים ביומא ע"ש וע"כ צ"ל דטעמא לאו משום קנסא כדמשמע מתוך הסוגיא דהכא רק כדי שלא יהנה ואם כן י"ל דאפילו בדאורייתא לא קנסינן וא"ש: