זכותא דאברהם פב

דמי לחנווני על פנקסו דנוטל בשבועה דיכול לומר עשיתי שליחותך והטעם אף דהוה א"י אם נתחייבתי מ"מ איכא חזקה דשליח עושה שליחותו עיין בח"מ סי' צ"א בש"ך בשם הרמב"ן אבל הכא דנהי דהי' בשוגג מ"מ לא עשה שליחותו דאדם מועד לעולם רק דפטור כדי שיודיעו א"כ ממילא אינו יכול להוציא שכירותו מספק אף בשבועה ודלמא מזיד הי' ושפיר מקשה דגם במזיד יעשו תקנת כדי שיודיע משום שכרו

ועפ"י הנ"ל מיושב קושיית הג"ת שהקשה דלמא בפרת חטאת היינו טעמא לחזקי' כדי שיודיע לשיטת הראב"ד דלהנאתו מתכוון ע"ש ולפי האמור יש לומר דהנה השבות יעקב סי' קמ"ו כתב דכל היכא דחייב בבירור לצאת ידי שמים מהני תפיסה כמו בקלב"מ דלא כמהרש"ל עיין ש"ך ח"מ סי' כ"ח ע"ש וא"כ שפיר מקשה מפרת חטאת דלא שייך כדי שיודיעו במזיד דהא יכול לומר שוגג הייתי ואין לומר דנ"מ לענין שכרו דהא כיון דחייב לצאת ידי שמים מהני תפיסה א"כ ממילא הפסיד שכרו וא"ש

ועוד י"ל בפשיטות לשיטת השבות יעקב דמהני תפיסה בלצאת ידי שמים א"כ אי אפשר לומר דטעמא הוא בפרת חטאת כדי שיודיעו דא"כ הי' ראוי לפוטרו גם מדיני שמים דלמא לא יודיע לחבירו שמא יתפוס ממנו ומיושב ג"כ קושיית הבעל מחנה לוי שהקשה דאיך שייך שיודיעו במנסך דהא אפשר לומר דניסך בלא הגבהה וקלב"מ ע"ש ולפי הנ"ל ניחא דאכתי לא נודע שמא יתפוס חבירו ובקלב"מ בוודאי מהני תפיסה כדפירש"י בב"ק דף ע"א ע"ש

ועיין במחנה לוי שהביא קושיא בשם אביו הגאון ז"ל דאכתי במנסך לא שייך לאזוקי קא מכוון דהא מסקינן בחולין דף מ"א דמיירי בישראל מומר דבלאו הכי אין אוסר ע"ש. ונראה לתרץ דהנה הפ"י הקשה לחזקי' דאיך שייך כדי שיודיעו דהא ע"כ מיירי בישראל מומר או בקיבל עליו התראה כדאמרינן בחולין ובקיבל עליו התראה ליכא למימר דא"כ איכא עדים ולא שייך כדי שיודיע וגם במומר ל"ל דהא מומר בוודאי אינו נאמן לאסור של חבירו להוציאו מחזקת היתר כמבואר ביו"ד סי' קכ"ז וגם בידו. אין שייך במומר דא"כ אסור מטעם מגע נכרי וגם נראה דאפילו בידו אינו נאמן מומר כיון דלא הוה מטעם מיגו רק מטעם בעלים כמבואר ברא"ש לקמן דף נ"ד והוא מטעם נאמנות באיסורין דבעי עד כשר ועיין בפ"י שכתב דבאמת בבא דרישא בשוגג פטור לא מיירי במומר רק בישראל ומ"מ לא שייך לצעורי' כיון דהי' שוגג ואין משים עצמו רשע ע"ש והוא דוחק גדול דרישא וסיפא לא מיירי בחד גוונא

אבל נראה לומר דהנה לכאורה קשה מאי מקשה הגמ' בחולין ממנסך דלימא אין אדם אוסר דלצעורי' קא מכוון הא המנסך אומר שלא כיון לצעורי' רק צריך לומר דאינו נאמן משום דמשים עצמו רשע כמו שכתב הפ"י ואף דבאומר נתפגלו טהרותיך נאמן משום שבידו ומשמע אפילו באומר פיגלתי במזיד מ"מ צריך לומר דלענין ניסך דחמירא אמרינן וודאי שקורי קא משקר והנה אמרינן לקמן דף נ"ד גבי ס"ת דנאמן להפסיד שכרו אף דאינו נאמן על הס"ת משום דלגבי עצמו הודאת בע"ד כמאה כו' וא"כ ה"נ נהי דאין נאמן למסור היין מ"מ לגבי עצמו נאמן כמו באומר גזלתי ולכך במזיד חייב

והי' נראה מזה ראי' לשיטת מהרש"ל הובא בש"ך סי' שפ"ח ס"ק מ"ט דגם בקנס דרבנן אמרינן מודה בקנס פטור ע"ש ואם כן דאינו חייב רק מחמת הודאתו ממילא והוה מודה בקנס ושפיר מקשה ויותר נראה דגם לשיטת הש"ך דבקנס דרבנן לא אמרינן מודה מיפטיר מ"מ הכא לא שייך שלא יהי' כל אחד הולך