זכותא דאברהם פא

ונראה דהנה לכאורה קשה לחזקי' מהא דאיתא ב"ק דף צ"ט בטבח אומן שקילקל דחייב ואמאי נימא כדי שיודיעו דנהי דהוה היזק הניכר כמו שכתב הרמב"ן בגרמי דהוה כמאן דקטלי' מ"מ שייך כדי שיודיעו. ונראה דהא לכאורה צריך להבין דאיך שייך כדי שיודיעו דהא יוכל לומר שספק אצלו אם נטמא וכה"ג פטור מתשלומין כמבואר בסי' ש"ו וחבירו לא יאכל איסורא דהא צריך לפרוש מאיסורא אך לפי מה שכתב הרשב"א לקמן דע"כ מיירי מתניתין בתרומה דרבנן או בטומאה דרבנן דבתרומה דאורייתא, קנסינן שוגג אטו מזיד ע"ש בחידושי הרשב"א א"כ ניחא דאם יודיע לחבירו שספק אצלו אם טימא הוה ספיקא דרבנן לקולא ואכתי יאכל איסורא וכן במדמע דמסתמא הוה רובא דהתירא ואזלינן לקולא בספיקא כמבואר ביו"ד סי' קי"א אך במנסך קשה

ונראה דבמנסך נ"ל דהא דפטור בשוגג דלא שייך מדאגבי' קניא דלא נתכוון לגוזלו ופטור משום דקלב"מ לפ"ז ניחא בטבח אומן דחייב דלא שייך כדי שיודיעו דהא יכול לומר שספק לו אם קלקל וממילא לענין ממון אמרינן המוציא מחבירו כו' וחבירו ע"כ יפרוש מספק. ומיושב נמי קושיית הג"ת דשפיר מקשה מפרת חטאת דהוא דאורייתא ולא שייך כדי שיודיעו דהא יכול לומר שספק לו כו' ויהי' פטור מתשלומין

ולפ"ז מיושב נמי מה שיש לפקפק דאמאי אמרינן לעיל דרב יליף קנסא מקנסא מדלא אמר מערב דלמא סבר כחזקי' דהוה דינא ושפיר הוה מערב. ולפי הנ"ל מיושב דא"כ בלא זה נמי אי אפשר לומר מערב דהא רב ס"ל בע"ז דף ע"ג דמין במינו לא בטיל כר"י ע"ש ולרבי יהודה מדאורייתא לא בטיל דיליף מדם הפר כו' וא"כ אכתי קשה דלא שייך כדי שיודיעו דהא יכול לומר דהי' ספק אצלו וממילא אסור דהוה ספיקא דאורייתא כיון דמב"מ מדאורייתא לא בטיל אלא ע"כ כיון דאמרינן דלכך לא אמר מערב משום דהיינו מדמע ע"כ אזלא אליבא דר"י דהוה קנסא וקנסא מקנסא לא ילפינן וא"ש ועל מדמע לא קשה אליבא דר"י דלא שייך כדי שיודיעו דהא יכול לומר שנסתפק כו' דכבר כתבו התוס' יבמות (דף פ"ב) דבדבר יבש אפילו ר"י מודה דבטיל ע"ש

גמ' א"ה אפילו מזיד נמי כו' והקשה בחידושי הר"ן דהא יכול להודיע ולומר ששוגג הי' ועיין בס' תורת גיטין שכתב עפ"י דברי הראב"ד שהביא הרשב"א לקמן דף נ"ד שהוכיח דע"א נאמן באיסורין מדאמרינן הכא כדי שיודיע ע"ש. ולשיטת החולקים צ"ל דהכא מיירי שהי' בידו וכן כתב הפ"י ואם כן צריך לישבע שבועת השומרים באם יאמר שוגג הייתי ע"ש ואינו כלום דלא מצינו רק שבועת שומרים שלא פשע אבל הכא דעל פשיעתו פטור דלא עדיף ממטמא בשוגג רק על היזיקו ופ"ז אין שייכות לשבועת השומרין ואין צריך לישבע דלא הי' במזיד דאין שייכות כלל לשבועת השומרין וממילא דאין נשבעין על טענת ספק

ובעיקר קושיית הר"ן נראה לומר דהנה יש נ"מ בין ר"י וחזקי' באם הי' שומר בשכר דלר"י נהי דאין צריך לשלם בשוגג דהוה היזק שא"נ מ"מ שכרו בוודאי הפסיד דלא עשה מלאכת השמירה ודמי להקדישות דפטור מדין שומרים מ"מ שכרו הפסיד כדאיתא ב"מ דף נ"ח אבל לחזקי' דהוה מטעם שיודיעו אפילו שכרו צריך לשלם כדי שיודיעו וא"כ שפיר מקשה א"ה אפילו במזיד נמי וא"ל שיכול לומר שוגג הייתי דאכתי באם הוא שומר יפסיד שכרו דמספקא לא יוכל להוציא ממון ואף בשבועה לא נוטל דלא דמי למאי דאמרינן נשבעין ליטול שכרן דהתם