זכותא דאברהם פ

כדמוכח לקמן דמקשה על חזקי' מחמץ ועבר עליו כו'

וצ"ל דדוקא לקמן בחמץ דאי אמרינן דהוה היזק ניכר לא שו' כלום והוה שינוי כמו שכתבו התוס' לקמן אבל בבהמה דנפסלה מעל המזבח דאכתי שוה הרבה להדיוט א"כ הוה כמו פירות שהרקיבו מקצתם דמצי אמר הש"ל אף דהוה היזק הניכר וכן צריך לומר לפי מה דקי"ל בצורם חייב ואפי' בשוגג כדמוכח מדברי הרמב"ם פרק ז' מחובל ומזיק וע"כ צ"ל דמיקרי היזק הניכר וא"כ אמאי מצי אמר הש"ל בגזל בהמה ונפסלה מעל המזבח דהיינו דנפל בה מום אלא ע"כ צ"ל דנהי דהוה היזק הניכר מ"מ לא עדיף מפירות שהרקיבו מקצתם דמצי אמר הש"ל כיון דאכתי שוה הרבה לא מיקרי שינוי ולפ"ז לשמואל דאית לי' בע"ז (דף ע"ד) דיי"נ ביין מותר למכור חוץ מדמי איסור שבו ומתניתין ע"כ מיירי באית לי' שותפות בגוה כדאיתא בחולין דף מ' דבלאו הכי אין אדם אוסר כו' א"כ קשה דקלב"מ ולא שייך משעת הגבהה קניא כיון דעל הגבהה מצי אמר הש"ל דנהי דעשו אותו כאילו הי' היזק ניכר מ"מ כיון דלא אסרו כולו רק לישראל א"כ הוה כמו פירות שהרקיבו מקצתם ואין לחייבו רק על שעת הזיקו וא"כ קלב"מ ורב לשיטתו דיי"נ אסור כולו א"כ כיון שעשו אותו כאלו הי' היזק ניכר ממילא לא מצי אמר הש"ל דהוה שינוי כמו שכתבו התוס' לקמן גבי חמץ וא"ש

ועיין ברש"י בב"ק דף צ"ו שפירש בנפסלה מעל גבי המזבח במום שאינו ניכר ואחר כך כתב דאומר לו הש"ל משום דסתם שוורים לאו לגבי מזבח כו' ונראה דבריו כסותרים דאי אמרינן מחמת סתם שוורים לאו לגבי מזבח קיימא א"כ אפילו במום ניכר נמי מצי אמר הש"ל ואי מיירי מתניתין במום שאינו ניכר דהיינו בדוקין שבעין א"כ אפילו בבהמה קדושה נמי מצי אמר הש"ל דהוה היזק שא"נ ומדברי התוס' ורשב"א הנ"ל מוכח להדיא דפליגי על רש"י בזה דהם הוכיחו דמתניתין ע"כ מיירי בבהמה קדושה דאי לאו הכי אפילו בידים פטור לרבה וע"כ צ"ל לדידהו דמ"מ מצי אמר הש"ל דלא הוה שינוי משום דלא נפסדה לגמרי ודמי לפירות שהרקיבו מקצתם כמו שכתבתי לעיל ולפ"ז אפילו במום הניכר נמי מצי אמר הש"ל וכן מוכח מסתימת כל הפוסקים שכתבו סתמא בנפסלה מליקרב עיין בח"מ סי' שס"ג ומשמע אפילו במום הניכר

ועיין במוהר"מ שיף שכתב לתרץ קושיית התוס' בחולין דף מ' מה שהקשו על רש"י דאם הגביה קנה בהגבהה דא"כ מאי מקשה ממנסך וכתב המוהר"מ שיף דאם כן הוה הגבהה צורך ניסך כיון דבלא זה אינו יכול לאסור ע"ש ודבריו תמוהים דמ"מ לענין חיוב מיתה אין צורך הגבהה ונהי דאין יכול לאסור מ"מ בוודאי חייב מיתה על שעבד ע"ז ולא הוה הגבהה צורך ניסוך לענין החיוב מיתה וזה פשוט

תוס' ד"ה משום דקא מפסיד לגמרי כו' דלחזקי הוה לי' לצרוכי לפטורא עיין במוהר"מ שיף שהקשה דאכתי קשיא לחזקי' אליבא אבוה דרבי אבין ליתני מנסך ולא צריך אינך ע"ש ולק"מ דהא מסקינן לקמן דבדאורייתא קניס ר"י רק במנסך דמיבדיל בדיל מיני' ואם כן אי הוה תני מנסך אכתי ה"א דהתם בשוגג פטור ולא קנסינן שוגג אטו מזיד משום דהתם מחומרא דע"ז מיבדיל כו' ולכך תני נמי מטמא דאפ"ה בשוגג פטור וא"ש

גמ' אמר חזקי' כו' כדי שיודיעו עיין בגדולי תרומה שהקשה דמאי מקשה מפרת חטאת דהתם שייך כדי שיודיעו אף במזיד דלא שייך לאזוקי קא מכוין דהתם מתכוון להנאתו כמו שכתב הראב"ד פרק ז' מחובל ומזיק דלכך פטור מדיני אדם ע"ש: