זכותא דאברהם ח

שזכה בארץ חייב לפרוע השטר חוב ומי שאינו זוכה בארץ אינו חייב בפרעון החוב מהשעבוד. דגזירת כי גר יהי' זרעך ומתנת הארץ שייכי אהדדי ולכך כיון דבני לוי לא נטלו חלק בארץ לא היו בכלל השעבוד ובזה מיישב הפרשת דרכים הקושיא מדוע הי' שבט לוי המועטים מכל השבטים וכתב כיון שלא הי' בכלל השיעבוד א"כ לא הצטרכו לפרות ולרבות שלא כדרך הטבע כשאר השבטים שהיו רבוים כדי להשלים עם רבוי העם הזמן ת' שנה משא"כ שבט לוי שלא נשתעבדו לא הי' תועלת בריבוים ולא רבו רק כדרך העולם ולכך המה הי המעט מכל השבטים

ואני אמרתי להוסיף נופך בדברי הפ"ד דמ"מ קשה מדוע לא הטיל עליהם פרעה העבדות שכל תירוצו אינו מספיק לזה ומה ענה לשואלים אותו מדוע נשתנה אלו מאלו מדוע אלו יעונו בעבדות פרך ואלו נקיים

ונראה דהנה האור החיים פירש על פסוק (שמות א' ו') וימת יוסף וגו' ובני ישראל פרו וישרצו דמאי שייכות להדדי וכתב שהפסוק מספר הסיבה שהביא את המצרים לעבוד בישראל ולהתחכם נגדם, האחד מה שמת יוסף וכל אחיו כמאמרם שכ"ז שהי' אחד מהשבטים קיים לא הי' השעבוד והסבה השנית שבני ישראל פרו ורבו שלא כדרך הטבע ומורא עלה על ראשם פן יוסיפו על שונאם ולכך התחילו להתחכם נגדם ולהעבידם עכ"ל. וא"כ כיון שהשבט לוי לא פרו ורבו יותר מהטבע לא נתקנא בהם פרעה והמצרים ולכך לא שמו עליהם העבדות שכל כוונת העבדות היו לבטלם מפרי' ורבי' כמבואר במדרש פ' שמות פ' א' וז"ל אמר מתוך שאינן ישינין בבתיהן אינן מולידין משא"כ לשבט לוי לא הצריך תחבולה מאחר שלא פרו ורבו כ"כ

היוצא לנו מדברי פ"ד שמי שלא נטל חלק בארץ לא הי' בגזרת העבדות ועשו שלא רצה ליטול בארץ לא הי' צריך לפרוע החוב משעבוד וא"כ י"ל דשפיר מגיע להם הרכוש בעד שכר פעולה אף שהי' גזרת המקום מ"מ הגזירה לא הי' רק על הנוטלים חלק בארץ ומבואר במדרש שד' חלקים מתו בשלשת ימי אפילה שלא רצו לצאת ממצרים וא"כ כיון שלא רצו ליטול חלק בארץ לא היו בגזירת העבדות וא"כ מגיע להם שכר פעולה וזכו הנשארים בשכר פעולה מחמת ירושה

ועפ"ז מיושב הקושיא למה לקחו הרכוש בערמה ולמה לא אמר הקב"ה שיקחו בחלקה שבוודאי היו המצרים מרוצים לזה ברואם כי כלתה עליהם הרעה. ונראה דהנה מבואר בקידושין שגוי יורש את אביו דבר תורה אבל לא גר את נכרי דכקטן שנולד דמי. ומבואר במדרש שכולם מלו א"ע בליל יציאתם שהיו מתאוים לאכול מפסח של משה אבל מתחלה לא רצו לקבל ע"ע המילה. ומבואר דבמצרים הי' להם דין בן נח רק בעת צאתם שעשו הפסח שאסור לגר תושב בוודאי היה להם דין ישראל לגמרי וא"כ אם לא היו שואלים מתחלה ממצרים הרכוש רק ליקח בעת יציאתם בחזקה היה שלא כדין כיון דבשביל עצמם אינו מגיע שכר פעולה דהוא גזירת המקום ובשביל ירושה נמי לא דאז הי' להם דין ישראל לאחר המילה ואכילת קרבן פסח ואינו יורש את אביו הנכרי ולכך צוה הקב"ה שיקחו מקודם צאתם בתורת שאלה ואז לא הי' בידם ליקח בחזקה וכאשר בא לידם אז זכו בהרכוש בתורת ירושה שהי' להם עדיין דין בני נח שנכרי יורש את אביו דבר תורה. (עיין בסוף הדרוש בהשמטות א)

ועפ"ז מיושב השינוי בפסוקים שמתחלה אמר הקב"ה למשה ושאלה אשה משכנתה דהנה בארתי למעלה שהאיחור מהגאולה הי' למען ישובו בני ישראל במשך הזמן ששימשו