זכותא דאברהם עז

מעל"ע ע"ש ובתשובת נודע ביהודה מהדורא תניינא השיג עליו מדברי תוס' ערכין (דף י"ח ע"ב ד"ה שנתו שלו) דהוכיחו דלא חשבינן השנה משעה שהי' ראוי' להרצאה מהא דאמרינן שעות פוסלות בקדשים כו' הרי מוכח להדיא דלענין שמונה ימים לא בעינן מעל"ע ע"ש. ואפשר ליישב דברי הפ"מ שלא יהיו תמוהים כ"כ דהוכחת התוס' בערכין אזלא מכח ממנ"פ דוודאי אי אמרינן דחשבינן השנה משעת הרצאה ע"כ צ"ל דלא בעינן מעל"ע דהא איתא ביומא (דף ס"ה ע"ב) דלכך לא אפשר להקריב שעיר של יוה"כ לשנה הבאה משום גזירה דעברה שנתה ומקשה בגמ' היא גופא עברה שנתה ודחיק לאשכוחי אליבא דרבי דאית ליה דחשבינן השנה לימות החמה שהוא שס"ה ימים ע"ש וא"כ אי אמרינן דחשבינן השנה משעת הרצאה וגם לענין הרצאה בעינן מעל"ע א"כ אפילו אליבא דהלכתא משכחת לה דלא יהי' עברה שנתה לשנה הבאה דהיינו אם מלא הז' ביוה"כ אחר חצות ולשנה הבאה אכתי לא עברה שנתה להקריב בשעה קודם ואף דמחוסר זמן אסור להקדישו וא"כ איך הקדישו קודם יוה"כ י"ל דהקדישו בערב יוה"כ שיהי' הקדש חל ביום הכפורים בעת שיהה ראוי להרצאה דשפיר יכול להקדיש לאחר שלשים יום כדמוכח בנדרים (דף כ"ט ע"ב) ולא שייך לומר דהוה דבר שלא בא לעולם משום דהשתא לא מצי להקדישו משום מחוסר זמן דז"א דהא גם עתה חל ההקדש רק דאיסורא רכב עליו ואינו עובר בלאו משום שניתק לעשה וההקדש שפיר חל כמבואר ברמב"ם פרק ג' מאיסורי מזבח ואם כן אי אמרינן שחשבינן השנה משעת הרצאה ע"כ צ"ל דלא בעינן מעל"ע ושפיר מקשה התוס' משא"כ לפי האמת אין הוכחה וי"ל דבעינן מעל"ע והנה בגוף דברי הפ"מ לא מצינן שום ראי' לדבריו להוציא הדבר מפשטי' דוודאי מדוע ישתנה משאר מקומות דלא בעינן מעל"ע לענין נדה ולענין מילה ושאר דוכתי ואף שישבנו דבריו שלא יהי' עליו השגה מתוס' ערכין מ"מ הדבר בעצמו נראה תמוה והראי' שהביא אין לו פירוש ובפירושו לא"ח סימן תצ"ח כתב שטעות נפל בדפוס והכי צ"ל ומן התורה חיישינן מדפריך מי מהל כו' וכתב שכמדומה לו מדברי הלבוש דלא בעינן מעל"ע וגם בפתיחה הכוללת לה' יו"ט פרק ג' אות י"ז כתב דלא בעינן מעל"ע וחזר ממה שכתב ביו"ד ע"ש ונראה שיש להקל בהפ"מ כיון שלא מצינו חומרא זו רק בדברי הפ"מ ונראה שהי' רפיא בידו וחזר בעצמו אח"כ: