זכותא דאברהם עו

מעכבת היינו לפי מה שכתבתי לעיל דלר"ש מוכח מקרא דהגרלה אינה מעכבת כלל אפילו באין ראוי להגרלה דהא יליף מקרא דצריך להיות חי עד שעת וידוי ולאחר מתן דם שעיר הפנימי אי אפשר כלל בהגרלה דהא של שם נעשה לגמרי כמצותו וכמו כן כתבו התוס' בגיטין (דף כ"ח ע"ב) לענין סמיכה דילפינן מקרא דלא בעינן ראוי לסמיכה ולכך טמא משלח קרבנותיו ע"ש

סנהדרין מ"ז ע"א אמר עולא אמר רב יוחנן אכל חלב והפריש קרבן והמיר כו' הואיל ואדחי אדחי כו' לכאורה יש להבין אמאי נקיט דווקא בחטאת דהא בכל קרבנות אין מקבלין מן מומר ואפילו בעולה ושלמים איתא להך דינא. ונראה לפי מה שכתב הרמב"ם פרק ו' מה' פסולי המוקדשין דאם נתערב עולת ראובן בעולת שמעון יקנה אחד חלקו לחבירו משום דבעי סמיכה ע"ש ולכאורה קשה דהא איתא בפסחים דף צ' דהמוכר עולתו ושלמיו לא עשה כלום ומאי מהני הקנאה לחבירו וצ"ל דהרמב"ם סבר כיון דקייל"ן קדשים קלים ממון בעלים ובפסחים משמע דלמ"ד ממון בעלים שפיר מהני מכירה וכן הקשה במשנה למלך כנ"ל להגיה] (בלח"מ) פרק ד' מה' מעילה וצ"ל דהרמב"ם סובר דלמסקנא לא קיימא הכי אלא אפילו ממון בעלים הוא מ"מ לא מצי למוכרה ועיין צל"ח פסחים דף צ' וסובר הרמב"ם דדוקא מכירה לא מהני ואפשר משום קנסא בעלמא כמו דקנסו דהמעות יפלו לנדבה כדאיתא בפסחים אבל מתנה שפיר מהני אפילו בעולה ולכך נקיט דוקא המוכר עולתו ושלמיו ולפ"ז בעולה ושלמים לא שייך אידחי בהמיר דנהי דאין מקבלין ממומר מכל מקום ראוי הי' לאחרים ולא שייך נדחה כמו שכתבו ת ס' בסוכה דף ל"ב לענין לולב דלא שייך נדחה מחמת שמחוסר הקנאה ע"ש אבל בחטאת בוודאי לא מהני הקנאה דאפילו בעד עצמו אינו מביא מחלב של היום על חלב של אמש כדאיתא בכריתות (דף כ"ו ע"ב) ושפיר חשיב נדחה

שם בתום ד"ה אימא כישן דמי כו' לאו לגמרי כישן כו' דישן חזר כו' השולח חטאתו ממ"ה מקריבין אותו כו' ולפענ"ד לפי מה שפירש רש"י דבנשתטה חשיב נדחה משום דבעינן לרצונו א"כ נראה ע"כ דמיירי שלא ציוה להקריבו בעת שהי' בריא דא"כ שפיר חשיב לרצונו דהא אפילו בגט דעת הרמב"ם דאם ציו' לכתבו בעת שהי' חלים אפילו נשתטה בעת הכתיבה והנתינה אינו פסול אלא מדרבנן ע"ש בטור אה"ע סי' קכ"א וע"ז קאמר שפיר בגמרא דישן לא חזי דהא מ"מ אז אינו בר דעת ושליחות לצוות על הקרבה ולא דמי כלל לשולח חטאתו ממ"ה דציוה להקריבו מקודם שפיר אין חששא במה שישן בשעת הקרבה דלא גרע מגט דאינו בו חשש מה שישן בשעת הנתינה אפילו לדעת הסוברים דבעינן שיהי' שפוי בעת הכתיבה והנתינה כמבואר בר"ן פרק מי שאחזו בשם הירושלמי דחולה דסמי' בידן איכא מ"ד דמדמי' לי' לישן ע"ש אלא דקשה לכאורה על פירוש רש"י דפסיל שוטה משום שאינו לרצונו מהא דאמרינן בנדרים דף ל"ו אלא מעתה יביא האדם חטאת חלב על חבירו כו' ומשני אשתו שוטה ה"ד אי דאכלה כשהיא שוטה שוטה לאו בת קרבן היא כו' והא אי אמרינן דאדם מביא חטאת חלב על חבירו ולא בעינן דעת א"כ אפילו בשוטה אמאי לא יביא דהא לא בעינן דעתו כלל ודמי למחוסר כפרה שמביא על אשתו שוטה ולכך נראה לכאורה מהתם דטעמא הוא משום דשוטה לאו בר כפרה הוא

יו"ד סימן ט"ו לענין שהיית שמונה ימים בבהמה כתב הפ"מ דבעינן ז' ימים