זכותא דאברהם עה

היו דחוים כלל אבל בעיר הנדחת דבעת שהיו רשעים גם הדמים לא היו ראוים לקרבן דזבח רשעים תועבה שפיר אמרינן דחוי והנה לפי מה שכתבתי לעיל דדוקא היכא דבעינן מעשה לא מהני בידו לענין דחוי אם כן יש להביא ראיה לשיטת הסוברים דמומר ששב צריך טבילה ולכך לא מהני בידו דהוה מחוסר מעשה עיין ביו"ד סימן רס"ח והנה בדחוי מעיקרא לא הוה דחוי היכא שבידו אף דמחוסר מעשה והנה לענין הדמים שפיר הוה דחוי מעיקרא דהא מעיקרא לא הוית קיימא לדמים והוה דחוי מעיקרא לענין הדמים ואמרינן היכא שבידו לא הוה דחוי משא"כ לענין עיר הנדחת דחייבי מיתות ב"ד לא נפטרו בתשובה ואכתי מיקרי זבח רשעים עד דאיקטלו ולא הוה בידו וא"כ גם לענין הדמים חשיב דחוי אף דהוה דחוי מעיקרא וא"ש

והנה לפי דברי התוס' ישינים שהבאתי למעלה דהיכא דירעה עבדינן אפילו למצוה יש ליישב מה שלא הביא הרמב"ם בה' עבודת יוה"כ דמת המשתלח ישפך הדם דהא כ"ע מודים דשחוטין נדחין ונראה לומר דהרמב"ם סובר מדנקיט ר"י מת המשתלח ישפך הדם משמע דרבנן פליגא בהא וטעמא דלא סבירא להו הך דרשא לכפר דבעינן שיחי' עד מתן דם של חבירו ולכך לא הביא הרמב"ם הפלוגתא דר"י ור"ש בדף מ' אם צריך עד שעת מתן דם או שעת וידוי רק פסק כסתמא דמתניתין דהכא דמשמע לרבנן במת המשתלח לא ישפך הדם רק כל זמן שלא נשחט של שם צריך להביא אחרים ולהגריל למצוה לקיים מצות וידוי ומצות שלוח משא"כ בנשחט דאז צריך לשפוך הדם ובשביל מצוה לא אמרינן דישפך כמו שכתב הת"י וא"ש. ובזה נמי מיושב קושיית תוס' לר"י במה פליגי די"ל דפליג במת המשתלח אם ישפך הדם

מה שהנחתי לעיל דברי התוס' בדף מ' בצ"ע שכתבו דטעמא דר"י משום דבעינן לקיחתו כאחד והא לקיחתן כאחד אינו מעכב בדיעבד וראיה דקודם הגרלה מודה ר"י דיקח זוג לשני נראה לפרש דבריהם דהכל נמשך לדבריהם שאחר זה והוא מקושר עם הא"נ שכתבו והפירוש הוא דלכך חשיב דחוי בשני השעירים אם מת אחד מהם אף דבנשפך דם השעיר לא חשיב נדחה דם הפר מחמת שאינו יכול לזרוק דם הפר בהיכל עד שיביא שעיר אחר וע"כ צ"ל דבהכי לא חשיב נדחה מחמת דבגופו לא אתיליד דחוי ואמאי בשני השעירים חשיב דחוי דנהי דלר"י צריך להיות חי עד שעת מתן דם של חבירו מ"מ אינו ראוי להחשב דחוי מחמת זה כמו בדם הפר שאינו נדחה מחמת שפיכת דם שעיר וע"ז כתבו התוס' דהכא חשיב טפי דחוי מחמת שתחילת לקיחתן הי' כאחד אי נמי מחמת שנקבעו בגורל אחד חשיב טפי כאלו נדחה השעיר החי מחמת מתת השני ואפשר טעות סופר יש בדבריהם וצריך להיות א"נ כיון שהקבעו יחד אם מת אחד מהם כו' וקאי אדלעיל דבשביל שהוקבעו יחד על ידי לקיחתן כאחד חשיב דחוי במיתת חבירו כן נ"ל בכוונת דבריהם

ועל דברי התוס' ישינים שהקשו דלמ"ד דהגרלה לא מעכבא א"כ יביא אחר בלא הגרלה כדי שלא יוצרך אחד לדחות לרעי' נראה לומר דהא אמרינן ב"ב (דף פ"א) גבי ביכורים דנהי דקרי' אינה מעכבת מ"מ בעינן שיהיו ראוים לקרי' ואף דהתם מה שאינו קורא הוא מדרבנן בעלמא דמחזי כשיקרא או דאתי לאפטורי' מתרומות ומעשרות ומ"מ חשיב בהכי אינה ראוי' לבילה ע"ש וא"כ ה"נ נהי דהגרלה לא מעכבא מ"מ בעינן ראוי' להגרלה משא"כ הכא דאי אמרינן דלא יביא אחרים להגריל למצוה כדי שלא יצרך רעי' א"כ הוה אין ראוי לבילה כו' והא דסבר ר"ש דמביא אחר שלא בהגרלה במת אחד מהם ולא אמרינן דאין ראוי להגרלה הגרלה