זכותא דאברהם עד

שייך כאן דחוי דאינם תלוים זה בזה ולכך צריך קרא דגם כאן יש תורת דחוי והם תלוין זה בזה ומ"מ שפיר מוכח דאית לי' ב"ח נדחין בעלמא דאי לא הכי אמאי אמרינן לר"י תמות דהא הוה כעברה שנתה משום דאיתא בשאר קרבנות אלא ע"כ דגם בעלמא אמרינן תורת דחוי ולכך תמות כיון דגילתה תורה שגם בשני השעירים שייך דחוי ואמרינן דחוין לחוד

ועיין מה שהקשה בתוספות ישינים דלמ"ד הגרלה לא מעכבת אמאי צריך שנים אחרים יבוא אחר בלי הגרלה כמו בלקיחתן כאחד דמשום מצוה לא אמרינן דירעה וכמו דאמרינן בגמ' לקמן ס"ה משום גזירה ימותו ותירץ דדווקא ימותו לא אמרינן אבל ירעה אמרינן ורק לר"י דאית לי' תמות מ"מ אי אפשר בלא הגרלה דאית לי' ב"ח נדחין ע"ש. והנה עפ"י דבריהם מיושב מה דמקשה לקמן על ר"י אמאי במת המשתלח ישפך הדם והא אתעביד לי' מצוותי' ולכאורה אמאי לא פריך על ת"ק דאם של עזאזל מת יביא אחרים ויגריל דלמה להביא אחר הא אתעביד לי' מצוותי'. והנה יש לומר דעל רבנן לא קשה דדלמא סברי כר"ש דוידוי מעכבת ולכך צריך להביא אחרים רק על ר"י מקשה שפיר דהא אית ליה לא התוודה כשר. אך דוחק קצת לומר דרבנן סברי דוידוי מעכב דלא כהלכתא ומתניתין לא אתיא כר"ש כמו שכתבו התוס' לעיל ולפי דברי התוס' ישנים ניחא נמי דרבנן דאית להו ירעה שפיר צריך להביא אחרים למצות וידוי משא"כ לר"י דאית לי' ישפך הדם שפיר מקשה דבשביל מצוה אין לנו לאבד קדשים. ולפ"ז י"ל לשיטת רש"י לקמן דמשמע דהדחוי הוא בשביל הגרלה וכתבתי בטעמי' של דבר דאי לא בעי הגרלה לא הוה מחוסר מעשה והוה בידו וא"כ נראה דלת"ק במת המשתלח לא ישפך הדם דלא כמה שכתב רש"י דלכ"ע בשחוטין נדחין דהא כל הדיחוי הוא בשביל הגרלה והגרלה אינה אלא למצו' ובכל היכא דישפך הדם ממילא לא בעי הגרלה ולא שייך דחוי ודוקא קודם שנשחט דבעי הגרלה למצו' כיון דאכתי רועה וכמו שכתב הת"י ולפי זה אפשר ג"כ ליישב קושיית התוס' דעל ר"י לא קשה במה פליגי די"ל דאזיל לשיטתו לעיל דף מ' דהגרלה אינה מעכבת ורק למצוה ולרבנן דווקא אם מת המשתלח ירעה של שם או איפכא אבל הדם לא ישפך ור"י סבר תמות וא"כ הי' משמע דדוקא במה דחכמים אית להו ירעה פליג איהו דתמות משא"כ בדם דלרבנן אינה נדחה כלל כיון דלא בעי הגרלה והוה בידו ע"ז לא פליג ולכך הוסיף ר"י דאפילו הדם ישפך וטעמי' או משום דאית לי' הגרלה מעכבת והוה דחוי או דאית ליה דאפילו אינו מחוסר הגרלה הוה דחוי ואפילו הוה בידו כמו דסברי כמה אמוראים בזבחים ל"ד ובמנחות נ"ט. או אפשר דר' יוחנן לשיטתו דאמר בתמורה ג' לא תיתני מימר דבדיבורי' אתעביד מעשה ואם כן אפילו בלא הגרלה חשיב מחוסר מעשה דהא צריך להביא אחר ולהקדישו אבל רבא אית לי' דהגרלה מעכבת וא"כ אפילו לרבנן בוודאי ישפך הדם דהא בשחוטין כ"ע מודים דנדחה ושפיר מקשה במה פליגי

ועיין סנהדרין מ"ז תוס' ד"ה הואיל ונדחו מה שהקשו דאמאי בהמיר דתו ונשתטה מועיל רעי' והתם גבי עיר הנדחת אמרינן דאפילו הדמים נדחין ונראה לפי מה שכתבו התוס' זבחים נ"ט ד"ה עד שלא נבנה המזבח דהיכא דהוא בידו אפילו ע"י מעשה דחוי מעיקרא לא הוה דחוי כדמוכח גבי מזבח שנפגם דלא פסיל הקרבנות שהוקדשו אז וכן כתבו התוס' סוכה ל"ג ע"ש והנה לכאורה יש להבין דאמאי באמת אמרינן גבי עיר הנדחת דאפילו הדמים ידחו ובכל דחוים אמרינן דהדמים אינם נדחים כדמוכח הכא וגבי המקדיש נקבה לפסחו

וצריך לומר דבשלמא בשאר דחוים הדמים לא