זכותא דאברהם ע

לא תמות הראשון דראוי לשעיר הנעשה בחוץ וגם בברייתא דת"כ לא נקיט במת קודם הגרלה דפשיטא דצריך להביא שנים אחרים מחמת מצות לקיחה כאחד כיון דהראשון אכתי ראוי לשעיר החיצון ורבותא קמל"ן דאפילו לאחר הגרלה דאינו ראוי לחוץ מ"מ יביא שנים והראשון ימות ואין זה מספיק דהא השתא קיימינן דר"י סבר דלא בעי הגרלה ונסתר זאת

ואכתי יש לראות בדברי תוס' אלו דמשמע מדבריהם אלו דלר"י יליף מקרא דישפך הדם וטעמא או משום דבעי הגרלה או משום דבעי לקיחה כאחד והיכא אמרינן במנחות (דף נ"ט ע"ב) מאן שמעת לי' דאית לי' דיחויין ר"י דאמר מת המשתלח ישפך הדם כו' והא טעמי' לאו משום דחוי רק משום גז"ה דהגרלה או לקיחה כאחד וגם לקמן דף ס"ד דלר"י דאית ליה שני שבזוג ראשון ירעה מטעמא דב"ח נידחין ולרב אית לי' דהראשון יקרב והא לכולי אית להו הך דרשא דיעמד חי לכפר דזקוק להיות חי עד שעת מתן דמו של חבירו כדאמרינן לקמן דף ס"ה ע"א) דאי לאו הכי אמאי במת המשתלח ישפך הדם הא אתעבידא לי' מצותי' כדפריך לקמן וא"כ ממילא ראוי לומר מהך דרשא דישפך הדם או ימות המשתלח כמו שכתבו התוס' הכא וע"כ צריך לומר דאינו תלוי זה בזה דנהי דבעינן שיהי' המשתלח חי עד שעת מתן דמים מ"מ אכתי לא שמעינן מהך קרא דישפך הדם דהא אפשר להביא אחר ע"י הגרלה כמו דאית לי' לרב באמת רק מטעם דחוי אתיון עלה ודווקא בשחוטין וב"ח אינם נדחין לרב ולר"י גם בע"ח נדחין כדאמרינן לקמן אליבא דר"י לא קאמינא וא"כ גם מר"י לא מוכח כלל דטעמא משום הגרלה די"ל דטעמא משום דחוי ואיך קאמרינן דאזדו לטעמייהו

ולולי דברי התוס' הי' נראה לפע"ד לומר דה"פ דאזדו לטעמייהו והגרלה מעכבת או לא דלר"ש דדריש דזקוק להיות חי עד שעת וידוי א"כ ע"כ מוכח דאית לי' דהגרלה אינה מעכבת דאל"כ היאך יהי' אפשר לתקן באם ימות המשתלח אחר גמר המתנות של שעיר הפנימי קודם הוידוי דצריך ליקח אחר ובהגרלה אי אפשר דהאיך יגריל על אחד שהוא לשם וכבר כיפר כל המתנות ואינו חל כלל שם חטאת על השני כיון דאין צורך בו כלל ולא דמי באם מת קודם שחיטה דמביא שנים ומגריל אף דמצוה בראשון אליבא דרב מ"מ שפיר חל עליו שם חטאת פנימי כיון דאכתי לא כיפר בראשון משא"כ לאחר גמר כל המתנות ואם יגריל שוב הוה כמאן דליתא כיון דלא חל כלל שם חטאת על השני וא"כ כיון דסבר ר"ש דבעי להיות חי עד הוידוי ממילא מוכח מקרא דלא בעינן הגרלה אבל ר"י דאית לי' עד שעת מתן דמים שפיר יכול להיות דהגרלה מעכבת כן נראה לפענ"ד נכון בדברי הגמ' ודברי התוס' קשים להולמם דכתבו אליבא דר"י טעם אחר מה שלא נזכר כלל בשום מקום ואדרבא ממנחות וגם מסוגיא דלקמן מוכח דמטעם דחוי הוא

ולכאורה הי' נראה לומר בכוונתם לפי מה שכתבו התוס' לקמן דף ס"ד ד"ה התם לא אתחזי כלל כו' לחלק דלילה לא חשיב נדחה משא"כ הכא דמחוסר מעשה הגרלה וא"כ י"ל דוודאי טעמא דקרא משום נדחה רק אי אמרינן דלא בעי הגרלה לא חשיב כלל נדחה דלא הוה מחוסר מעשה ושפיר מוכח מר"י דאית ליה הגרלה מעכב ושפיר חשיב נדחה אך לשון התוס' אינו מורה כן דמשמעות דבריהם הוא דמקרא יליף לה ר"י דימות המשתלח או ישפך הדם ומהך קרא גופא דיעמד חי כו' כמו שכתבו התוס' דלפי מה שכתבתי א"כ הוה לאתויי ממתניתין דסבר ר"י דישפך הדם ומברייתא זאת אינו מבואר כלל דאית ליה דישפך וע"כ צ"ל כמו