זכותא דאברהם סז

לעשות צדקה הכשילם בבני אדם שאינם מהוגנים ולכאורה היאך מרומז בפסוק ולפי הנ"ל י"ל דוודאי צדקה לאנשים מהוגנים הוא בבחינת מקבל והעני עושה עמו משא"כ לאנשים שאינם מהוגנים הוא עושה עמם וזה הוא בעת אפך עשה בהם. שהם יקראו העושים וזה דווקא לאנשים שאינם מהוגנים וא"ש

קי"ג ה' מי כה' אלהינו המגביהי לשבת המשפילי וכו'

נראה לפרש דהנה מצינו במדרש פ' ויקרא וסלחת לעוני כי רב הוא את הוא אלהא רב ועוני רב יפה לך לסלוח עוני ע"ש. והוא שבחינת רוממות השי"ת הבלתי ב"ת ואין חטא האדם השפל ונבזה נחשב למאומה וכמו שאמר קין (בראשית ד' י"ג) גדול עוני מנשוא שהביא רש"י בשם המדרש אתה סובל עליונים ותחתונים וכו'. וכן מצינו בתפילת משה למה ה' יחרה אפך בעמך שאמרו במדרש כלום מתקנא אלא גבור בגבור. וכן תקנו לנו בתפילת נעילה כי אנוש אם יחטא מה יפעל לך ובבחינה זו יוקטן חטא האדם לבלתי להענישו עונש מוחלט רק לקבלו בתשובה בחסד הבורא ב"ה

והנה זה שייך בחטא שבין אדם למקום אבל בחטא שבין אדם לחבירו אין זה לטענה לפטרו מעונש הקשה ואדרבה כיון שהמרה את פי הבורא ב"ה הבלתי בעל תכלית אשר הזהיר על זה ראוי לעונש קשה ומר ולא יועיל שום תשובה חלילה. אך שהי"ת לטובת עמו ישראל יחשבם בבחינת בן וכביכול צריך למעשינו ולעבודתינו אותו ומצינו בדוד שהאשה התקועות אמרה לו במשל שאחד מבניה הרג את אחיו ובני משפחתו רוצים להרוג גם את השני ועל ידי זה הוכיחה את דוד כי מה בצע לו שידחה את אבשלום אחרי שכבר נהרג אמנון כמבואר בכתובים שם. וא"כ בבחינה זו יש לימוד זכות על עבירות שבין אדם לחבירו ויש מקום לקבל בתשובה כי מה בצע שיענוש גם את חבירו וכמאמר הפסוק מה בצע בדמי וכו' היודך עפר כו'

וזה הפירוש מי כה' אלהינו שברוב רחמיו מתנהג עם עמו ישראל לפעמים בבחינת הרוממות וזה המגביהי לשבת ולפעמים בבחינת אשכון ואת דכא ושפל רוח שהקב"ה צריך למעשה התחתונים כביכול וזה המשפילי לראות ומפרש אח"כ הפסוק ששתי בחינות האילו הם לטובת ישראל בשמים והוא עבירות שבין אדם למקום שע"י שהוא מגביה לשבת ואם יחטא ברי' שפלה כמו האדם הנמאס מה יפעל לו תוקטן העונש וגם בעבירות שבין אדם לחבירו מתנהג הקב"ה כביכול בבחינת עניו כאילו צריך למעשה עבדותינו אליו ועי"ז מרחם למחול על עבירות שבין אדם לחבירו כשאדם עושה תשובה ומפייס את חבירו

או יאמר דהנה אמרו דהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה וסביביו נשערה מאוד אבל להמון העם אם הקב"ה ידקדק עמם בדין לא הי' העולם מתקיים ולכך מתנהג עמם במדת רחמים לערך בחינותם אבל צדיקים אפילו עבירה קלה נחשב כחמורה לערך ידיעתם בגדולת הבורא ב"ה וזה הפירוש המגביהי לשבת שלפעמים מתנהג הקב"ה בבחינת רוממות לענוש אפילו על עבירה קלה ולפעמים משפילו לראות שמתנהג בבחינת עניו ומפרש אח"כ הפסוק בשמים ובארץ ששתי הבחינות האלו האחת הוא בשמים לצדיקים וגדולי הדור המכונים בשם שמים ובחינה השני' הוא בארץ היינו לאנשים פחותי הערך המכונים בשם ארץ להם מתנהג בעני' וזדונות נעשה להם כשגגות כמו שאמרו בגמ':

קי"ח ז' ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי. נראה לפרש עפ"י מה דאמרינן בברכות יצרו של אדם מתגבר כו' ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו נמצא שכל מעשי הטוב הוא