זכותא דאברהם סו

ליקוטים על תהלים

כ"ז ב' בקרוב עלי מרעים לאכול את בשרי כו' המה כשלו וכו'. יובן ע"ד שכתבתי במ"א שבבא צרה על האדם מפאת שונאים העיקר לידע שלא במקרה הוא רק הם שלוחים מאת ה' כאשר אמר דוד כי ד' אמר לו קלל ובוודאי קוב"ה לא עביד בלי דינא ומצדיק עליו את הדין וזאת היא התשובה שלימה ורפא לו ויפלו שונאיו לפניו וזה הפירוש בקרוב עלי מרעים לאכול את בשרי אזי אני מבין שצרי ואויבי לי ופירושו כמו שלי כמו שכתב רש"י בפ' ויצא על פסוק וכל אשר אתה רואה לי הוא שאני סובבתי השונאים האלו מפאת מעשי הרעים וע"י זה המה כשלו ונפלו כי יכופר העון ע"י התשובה והצדקת הדין עליו

ל"ד י' יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו כו'. נראה לפרש דהנה יש יראה מחמת רצועה בישא שלא יענש בעוה"ז בגופו ובממונו או בבניו ומכש"כ כשבאו עליו יסורין הוא ירא מחמת העונש ויפשפש במעשיו שישיב השם מעליו אפו ולאיש כזה אם מעשיו מצליחין הוא שוכח עניני הבורא ב"ה והולך בשרירות לבו הרע כמו שנאמר וישמן ישורון ויבעט אבל מעלת הצדיקים עיקר היראה הוא כשמעשיו מצליחים ביתר שאת ועוז אזי הוא ירא לנפשו שמא מקבל כל שכר צדקתו בעוה"ז וכמו דמצינו באברהם אבינו דכתב אחר הדברים האלה הי' דבר ה' כו' אל תירא אברם אנכי מגן לך ואיתא במדרש והובא שם ברש"י שהי' א"א מתפחד שמא קיבל שכרו בעוה"ז שניצל מכבשן האש ואת המלכים נצח וכו' הרי שעיקר דאגתו ויראתו הי' בשעה שהי' בהצלחה העליונה עד אין חקר אז גדלה יראתו שמא מקבל כל שכרו בעוה"ז ואין לו כלום משכר הנצחי המתוקן לצדיקים לעתיד לבא

וזה הפירוש יראו את ה' קדושיו שהקדושים הם יראים בשעה שאין שום מחסור להם והם במעלה והצלחה הזמנית אזי הם יראים. כפירים רשו ורעבו שהרשעים עיקר יראתם הוא כשבא עליהם העונש והם רשים ורעבים אזי הם יראים וכדאיתא בגמרא רשעים מלאים חרטות ובעת צר להם מהרהרים בתשובה ואח"כ חוזרים לסורם וכמו בפרעה וירא כי היתה הרווחה אבל דורשי ה' עיקר יראתם הוא שלא יחסרו כל טוב והוא שכר הנצחי הנקרא יום שכולו טוב שהצלחת עוה"ז אינה טוב בעצם והוא מעורב עם צער ותוגה רק שכר הנצחי הוא כולו טוב ועיקר יראה של הקדושים הוא שלא יגרע מהם שכרם לעתיד ע"י הצלחת העוה"ז

קי"ב ם פזר נתן לאביונים כו'. לכאורה הוה ליה לכתוב פזר ונתן לאביונים

נראה דיובן עפ"י מה שאמרו יותר מה שהבעה"ה עושה עם העני כו' שנאמר ושם האיש אשר עשיתי עמו כו'. וזה הצדקה בשלמות שיבין שהוא אינו בבחינת נותן רק מקבל מהעני וזה פזר נתן לאביונים שמה שהוא מפזר מיחסו לאביונים שהם מפזרים נגדו והוא צדקה בשלימות ובעין יפה ואז צדקתו עומדת לעד

ובזה יובן הגמ' ב"ב פרק קמא בעת אפך עשה בהם. אמר ירמי' אפילו בזמן שהם רוצים