זכותא דאברהם סד

מלכות שמים שלמה ולמאוס בתענוגי עוה"ז הכלה והנפסד מול גודל הבטחון בה' שמשלם שכר טוב לעושי רצונו וכמו שאמרו הוה מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה שיפה קורת רוח שעה אחת בעוה"ב וכו' וזה הוא עיקר הבטחון בה' שמשליך מעליו טרדות העוה"ז ומדבק במצוותיו ותורתו הקדושה והנה רש"י פירש בפ' בשלח שהיו"ד נאמרה על שם המחשבה אז ישיר עלה בלבו כו' וזה הפירוש ברוך הגבר אשר יבטח בה' ירצה ששם במחשבתו לבטוח בה' ולדבק במצוותיו ואז ה' מבטחו שהקב"ה עוזרו להיות בוטח בו ומסייעו אותו לטהר

יואל ב' י"ג וקרעו לבבכם ואל בגדיכם כו' כי חנון ורחום וגו'. בירושלמי תענית פרק ג' אמר ריב"ל קרעו לבבכם בתשובה כו' ונראה לפרש הפסוק על פי מה שפרשתי לעיל פסוק שוש אשיש בה' וכו' כי הלבישני בגדי ישע והיינו כי הגוף הוא לבוש לנשמה כו' והנה עיקר התשובה בעזיבת החטא מלב הגם שצריך גם כן תעניתים וסגופים רק הוא סיוע לבד להכנעת החומר ועי"ז יתגבר כח השכלי שבאדם אבל העיקר הוא עזיבת החטא וכמאמר הנביא הכזה יהי' צום אבחרהו הלכוף כאגמון ראשו כו' והנה אמרו בכל לבבכם בשני יצריכם יצ"ט ויצה"ר וכ"ז ששניהם יחד ממש הנה היצה"ר ממיתו ומפילו לרדת שחת בעוונות וחטאים מרובים ואחר כך כשגמר אשר זמם נכנס בלבו הרהורי תשובה מפאת היצ"ט ומתחרט. ומ"מ כשיבוא לידו עוד החטא הזה הוא כופלו כמה פעמים כי לא התחרט באמת בלב וזה מדרכו של היצר הרע לאחר שהחטיא את האדם הוא מניחו כדי שימשוך עליו קצת קדושה ואח"כ מחטיאו שנית לינק כל שפע קדושה שבו ועיין ביערות דבש חלק א' דף א' במה שפירש בזה הפיוט צאנך מיד גוזזים וכו' וכמו שאמרו הרשעים מלאים חרטה. והחיוב על השב לקרוע לבבו ולהפריד היצה"ר מיצה"ט אבל בתעניתים לבד ועדיין לבו מלא שמץ ודופי לא הועיל כלום וזה הפירוש ואל בגדיכם דהיינו הגוף לבד שהוא מלבוש לנפש

ופירשתי מה דאיתא ברמ"א א"ח סי' תר"ה ונוהגין לזרוק הבני מעים על הגג והוא מגמ' דחולין ופירש הט"ז הטעם לרחם על הבריות ומרחמים עליו מן השמים שעופות באין ואוכלין ולדעתי נראה לומר על פי מה שפירש רש"י בחומש והסיר את מוראתו בנוצתו בני מעיים שנהנו מגזל משא"כ בהמה שאוכלת באבוס בעליו ע"ש

והנה עבירות שבין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר עד שירצה חבירו וזה הרמז להשליך הבני מעיים של העוף שנהנו מגזל כדי שישים האדם על לבו לתקן זאת קודם יוה"כ. אחר כך מצאתי בפרי מגדים שכתב כן אך בטעמא דמשליכין אותן על הגג כדי שהעופות יאכלו כתב דצ"ל כטעמא דט"ז לרחם על הבריות אבל לפענ"ד נראה לומר דהנה כתבו הספרי יריאים שעל עון גזל צריך לבוא בגלגול עד שיתקן עוותותו להחזיר לאיש הנגזל או ליורשיו וזה הרמז שהעוף השחוט כבר היה מוכן לאכילת אדם אשר זה עיקר תיקונו לצאת מגדר חי לגדר מדבר ועתה הושלך לאכילת עופות ובא שנית בגדר חי ונתרחק מתיקונו הראוי ומי יודע אם לא יתקלקל מדרגתו שעתה הי' עוף טהור ואפשר עופות טמאים יאכלו העוף ולא יבא כלל לכלל תיקון הראוי כן על ידי עון הגזל יוצרך לאחר פטירתו להתגלגל שנית לתקן עוותותו וע"י הגלגול יוכל להיות כי יוגרע הרבה ממדרגתו ויגולגל באדם רשע חלילה ולא יבא לכלל תיקונו והעיקר בכפרות שהעולם נזהרים הרבה ושוכחים העיקר דתלוי בתשובה והוא דוגמת הקרבן דצריך תשובה גמורה ולחשוב כי מה שנעשה בקרבן הי' ראוי להעשות בו על רוב