זכותא דאברהם סג

ליקוטים עד נביאים

ישעי' ס"ב א' שוש אשיש בה' תגל נפשי באלהי כי הלבישני בגדי ישע. נרא' לפרש דהנה אמרינן בגמ' (קידושין ל"ט) כל מי שזכיותיו מרובים מעוונותיו דומה כמי ששרף את כל התורה כולה כו' שמענישין אותו על מיעוט עבירות בעוה"ז כדי לקבל שכרו בעוה"ב משלם והצדיקים מהפכין מה"ד לרחמים שאפילו העונש אצלם לרחמים יחשב וכמאמר דוד כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא ועיין בעל העקידה שפירש כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך שהיסורים שהקב"ה מביא על ישראל אינם בגדר מחלה כמו שהי' במצרים אך הם בבחינת רפואה וכמו שהרופא חותך לפעמים בשר מהחולה ומצטער מאוד או שמשקה סמים מרים והוא אך לרפאותו כן היסורים הבאים על ישראל הם בבחינת רפואה לנקותם מעוונותיהם מעט מעט ועם גוים לא יתחשבו חלילה לרדת שחת ולהצטער ביסורי גיהנם לאין שיעור וחקר בעונש המר והנה איתא במגילה (דף י') כן ישיש ה' הוא אינו משיש אבל אחרים משיש דיקא נמי דכתיב ישיש כו' דישיש הוא פועל יוצא לאחרים ע"ש והצדיק שמח ביסורים הבאים עליו ומקבלם מאהבה שיודע שהכל לטובתו לזכותו בשכר הנצחי והשלם אך ההפרש הוא באם הצדיק הוא בהצלחת הזמן אזי הוא שמח וגם אחרים משמח ששמחין בהצלחת הצדיק ומטיב לאחרים וכדכתיב במשול צדיקים ישמח עם אבל חלילה כשהצדיק בצער הוא שמח ביסוריו ומקבלם מאהבה אבל אינו משמח אחרים וזה הפירוש שוש אשיש בה' שבמידת הרחמים אני שש וגם אשיש לאחרים ששמחים בהצלחתי ותגל נפשי באלהי שבמדה"ד נפשי לבד תגל שיודעת שהוא לטובתה לזכותה בשכר הנצחי אבל אינה משיש אחרים ושמחת הנפש במה"ד הוא כי הלבישני בגדי ישע דאיתא בזוהר שאדם נקרא הנפש וגוף נקרא בשר אדם והגוף הוא מלבוש הנפש וכמו שהאדם היורד למלחמה לובש מגן וצנה לקבל מכת החרב והחץ והוא ניצול ונקראים בגדי ישע שהם מושיעים לו ומצילים אותו מהיזק וחבלה כן הגוף שהוא לבוש הנפש הוא מציל על הנפש ע"י שמקבל הגוף היסורים אצלו ומציל על הנפש מרדת שחת ולזכותה באור המאיר ובא לעתיד ליום שכולו טוב

רמי' י"ז ח' ברוך הגבר אשר יבטח בה' כו' נראה לפרש דהנה מגודל חסדו של השי"ת שאם שאמרו שאין דן את האדם אלא לפי מעשיו דהשתא מ"מ לטובה צופה הקב"ה וגומל חסד בשביל מה שיעשה האדם אח"כ טוב או שיוליד בן צדיק וכמו שהי' ביציאת מצרים שהוציאם הקב"ה בשביל מה שעתידין לקבל את התורה וכמו שאמרו בשביל יעקב ניצול אברהם ועיין בפ"ד דרוש ה' ובזה יש לפרש מה שתקנו לנו אנשי כה"ג בשבח של אל אדון חסד ורחמים לפני כבודו והיינו שהאדם נברא בשביל כבודו של מקום ולעבדו ולהללו וה' ברחמיו גומל לו חסד ורחמים קודם עשיית מעשה הטוב רק בשביל שצופה שעתיד לעשות טוב וזה הוא ברוך הגבר אשר יבטח כו' שהאדם עתיד לבטוח בשם ה' הקב"ה קובע לו ברכה מעתה בשביל העתיד

או יאמר עפ"י מה שאמרו הבא לטהר מסייעין לו והנה עיקר בטחון בה' הוא לקבל עליו