זכותא דאברהם סב

ומבואר בפסחים דף ג' תנא לשנא מעליא נקיט ע"ש ולכך י"ל דלא נקיט המשנה ועונש עבירה דהי' משמע שבוודאי יחטא עוד ובאמת אין הכוונה כן רק שמגרה יצה"ר בנפשי' ואם אח"כ יעמוד בנסיון ויכבוש יצרו אזי אדרבא יהי' שכר מהעבירה שיעמוד בנסיון רק שלאו כל אדם זוכה לעמוד בנסיון ועפ"י הרוב מעבירה קלה בא לידי עבירה חמורה חלילה ולכך הזהיר לברוח מעבירה

והנה גם בחטא אהרן שעשה את העגל שמבואר כאן בפסוק שנענש במיתת שני בניו ולכאורה קשה דהא בהדיא מבואר שמתו בחטא שהכניסו אש זרה ולכל חד כדאית ליה אי מחמת שתויי יין או שהורו הלכה בפני רבן וצריך לומר דהכוונה שחטא של עגל הי' סיבה שיבואו בניו לחטא החמור ע"ד עבירה גוררת עבירה ולולי כן לא באו לידי זה כי רגלי חסידיו ישמור וכל כוונת משה הי' להוכיח את ישראל על חטא העגל אף שהקב"ה מחל להם והשרה שכינתו ביניהם עכ"ז נשאר רושם החטא וכמו שאמרו חז"ל אין לך פקידה שאין בה קצת פירעון העגל וע"י חטא העגל באו אח"כ לידי חטאים במרגלים ובמתאוננים ע"ד עבירה גוררת עבירה ולזה הביא להם ראי' מאהרן שע"י חטאו גרם מיתת בניו והיינו שאף שעונשם הי' על אש זרה מ"מ סיבת חטאם הי' ע"י חטא אביהם בעגל שהעון לא נמחק לגמרי וכמו כן אתם בית ישראל אף שהחטא נמחל לכם מ"מ נשאר רושם ממנו והוא סיבה לשאר חטאים ולזה צריכים אתם לשוב תמיד ולתקן חטא העגל כמו שראוי לכל בעל תשובה שלא ישכח חטאו ולקיים וחטאתי נגדי תמיד וכמבואר ברמב"ם

ובזה י"ל דרמז להם גם אח"כ שהחטא של עגל לא נמחל לגמרי והוא עפ"י דברי המדרש שהקב"ה מתנהג עם ישראל בדרך הרחמים והביא משל למלך שכעס על בנו נגזר עליו להשליך אבן של מאה ליטרות ומרחמי האב על בנו מצווה לטחון את האבן דק ולהשליך עליו ונמצא שבועתו מתקיים והבן אינו ניזק וכמו כן רמז להם משה לישראל במה שטחן את העגל דק להורות להם שהחטא לא נמחל לגמרי רק שע"י תפילתו לא בא העונש בפעם אחת וח"ו הי' כלי' רק שהפירעון יהי' מעט מעט תמיד וכמו שיוכלו לסבול ואין לך פקידה ופקידה וכנ"ל אבל גוף החטא לא נמחל לגמרי וצריכים תמיד לתשובה על חטא העגל וזה שאמר להם ואטחון אותו דהיינו שלא פעל בתפילתו רק לטחון החטא שלא יהי' העונש בפעם אחת חלילה וצריכים אתם תמיד לתשובה עד לעתיד שיתוקן החטא בשלימות ומלאה הארץ דעה ורוח הטומאה תעבור מהארץ א"ס: