זכותא דאברהם ס

ובאמת לשיטת הרמב"ם בפרק א' מאישות דביאת זנות הוה איסורא דאורייתא קשה דהאיך הי' יצרו משיאו מחמת שהיא פנוי' ואכתי איכא איסורא דאורייתא וקידושין לא משכחת בלא עדים ולומר דכיון דאמרינן אבצן זה בועז והי' שופט והוה דינו כמלך דמותר בפילגש כמבואר ברמב"ם בהלכות מלכים דנראה דלהשופטים לא הי' דין מלך אף דבמדרש על פסוק וימד שש שעורים נקיט לישנא וכי דרכו של מלך לקדש כו' נראה דלאו דווקא הוא וצריך לומר כיון דכוונתו לקדש אותה וליקח אותה לאשה רק שלא מהני בלא עדים ליכא איסורא דלא יהי' קדש אף להרמב"ם

ובהכי ניחא מה דקשה לשיטת הרמב"ם דאיכא איסורא אף במיוחדת אליו כמו פילגש היאך תיקנו חכמים נשואין לקטנה ושרי איסורא דאורייתא בקום ועשה ומצאתי שעמד בזה בס' בית מאיר סי' א' ולפי הנ"ל י"ל דדוקא היכא דאין רצונו לקדשה אח"כ איכא איסורא דלא יהי' קדש משא"כ באם רצונו לקדשה רק דהקידושין לא מהני עכשיו ודעתו לקדשה כשיהיו הקידושין חלין ליכא איסורא דאורייתא וא"ש

ויש להסתפק במה שכתבתי לעיל באם אסרה על עצמה בקונם הנאת כל ישראל וכן הנאתה על אחרים אם זינתה אח"כ אי הוה הולד ממזר כיון דאין איסור חל על איסור ולא מיקרי חייבי כריתות או דנימא כיון דמ"מ איסורא איכא יותר מחמת אשת איש ונ"מ לקוברה בין רשעים גמורים כדאיתא יבמות (דף ל"ג ע"ב) שפיר הוה הולד ממזר וכעת צ"ע. ומ"ש לעיל דאם אסרה א"ע אכ"ע בקונם אמרינן דאין איסור חל על איסור זה תלוי בשיטת הפוסקים אם הנהנה לוקה דלשיטת הרמב"ם פרק ה' מנדרים דדוקא המהנה לוקה א"כ לגבי אחרינא לא שייך איסורא ללקות דקונם רק איסורא בעלמא ושפיר חל ש איסור אשת איש וכמו דחל על חצי שיעור אף דאסור מדאורייתא וכדאיתא שבועות (דף כ"ד ע"ב) אך כמעט כל הפוסקים חולקים על הרמב"ם בזה

שייך למגלת רות הרמב"ם פרק י"ב מאיסורי ביאה כתב בהך דינא דבועל ארמית קנאין פוגעין בו דבגר תושב אין קנאין ועיין במ"מ שם שכתב דלא מצא ראי' לדבריו

ונראה ראי' לדברי הרמב"ם דהא לכאורה צריך להבין לפי מ"ש הרמב"ם שם הלכה א' דבכל אומות איכא איסורא דאורייתא דרך חתנות והיינו דפסיק כרשב"י דמקרא לא יסור לרבות כל המסירין וע"ש בכ"מ וא"כ היאך עבדו מחלון וכליון איסורא דאורייתא דרחוק לומר שלא מיחו בהם אלימלך ונעמי שהיו מגדולי הדור וצדיקים ואך נענשו בשביל שיצאו לחו"ל כדאיתא בגמ' ורש"י הביאו דהא וודאי לקחו אותם דרך אישות לא דרך זנות כדמשמע קרא וישאו להם נשים מואביות וצ"ל דוודאי אף לרשב"י דאית לי' לרבות כל המסירין היינו דווקא קודם שקיבלו עליהם ז' מצות בני נח דשייך בהם פיתוי והסרה לע"ז כמבואר בקרא ועבדו אלהי' אחרים משא"כ לאחר שקיבלו עליהם ז' מצות אף דאכתי דינם כנכריות גמורות לעניני קידושין דלא תפסי בהן מ"מ ליכא איסורא דאורייתא דרך אישות כיון שכבר קבלו ע"ע שלא לעבוד ע"ז וערפה ורות גם מתחלה קבלו עליהם ז' מצות בני נח וליכא איסורא דאורייתא רק אח"כ גיירה רות א"ע לגמרי והא דכתיב בקרא שאמרה נעמי לרות הנה שבה יבמתך אל עמה ואל אלהיה וכו' דמשמע שעבדה אח"כ פ"ז היינו דמסתמא כיון שלא עלתה עמה תטמעה בין אומה שלה שתעבוד ג"כ ע"ז אבל מתחלה כשהיו לנשים למחלון וכליון היו גרים תושבים ולפי זה כיון דבגמרא מוכח