זכותא דאברהם נט

דאף לעניים לחוד לא הוה הפקר לפטור מתרומה ומעשרות. וגם אם נדחוק דהפקיר באמת לכל רק דסיבב הדבר בשעה שהיא היתה לבדה ממילא תזכה בו קשה דאם באמת הי' כוונתו לכל העולם אין מהראוי לעשות טצדקי שיקח אותה אחד דהוה כחב לאחרים וכמו שכתב הפ"י ב"מ דף י' דהמגביה מציאה לחבירו דלא קנה דהוה כמו לדבר עבירה דלמה לו לחוב לאחרים ע"ש וממילא דאסור ג"כ לסבב סיבות למנוע אחרים מלזכות בדבר המופקר לכל

וגם יש לראות לפי מ"ש הר"ן בפסחים דהפקר לא מהני ע"י שליח דהוה מילי ומילי לא מימסרן לשליח וא"כ לא הוה מהני הפקר על ידי נערי בועז ואם נימא דבועז הפקיר בעצמו מעכשיו ואמר כל מה שיפקרו הנערים יהי' הפקר א"כ תליא בפלוגתא דברירה כדאיתא ב"ק (דף ס"ט ע"א) כל מה שילקטו עניים יהי' הפקר ע"ש

ועיין במחנה אפרים (דף מ"ג ע"ב) שכתב דאפילו היכא דלא מהני שליחות כגון ע"י נכרים מ"מ בפועלים מהני דידו כיד בעה"ב וע"ש ודבריו צריכים עיונא דבכמה דוכתי לא משמע הכי דהא בעבד כנעני לא מהני בגיטין מטעם שליחות משום שאינו בתורת גיטין וקדושין כמבואר גיטין (דף כ"ג ע"ב) ומשמע דאפילו עבד שלה וכמבואר גיטין (דף כ"א) וקשה דאכתי מי גרע מפועל דמהני אפילו בנכרים דלאו בני שליחות וגם קשה מסוגי' באומר אמרו דאמרינן שם דלר"י לכך חתם סופר ועד כשר דלא נפיק מיני' חורבא ע"ש. ואכתי קשה דלמא ישלח ע"י פועלים שלו ויאמר אמרו לסופר ויכתוב וכו' ומחמת כסופא ישנו ויאמרו לו לחתום ועיין בנתיבות המשפט סי' קפ"ח שהאריך בהאי דינא דמחנה אפרים ואין הפת מסכים עמדי כעת לברר הדברים

שם ג' י"ג חי ה' שכבי עד הבוקר ופי' רש"י ליצרו נשבע וכו' והנה הגירסא במדרש כאן עמוד ובועלה ותהי' לך לאשה ובילקוט הגירסא ותקנה אותה בביאה וי"ל דמדרשים חלוקים יש

דהנה צריך להבין דהא קייל"ן דהמקדש בלא עדים אין חוששין כו' ומאי מועיל שיבעול אותה לשם קידושין אך נראה כיון דאמרינן בקידושין דטעמא דלא מהני קידושין בלא עדים משום דחב לאחרינא ועיין שם ברשב"א דאפילו גר וגיורת דליכא קרובים דמ"מ הוה חב משום דמיתסר אכ"ע ע"ש וא"כ יש לראות היכי דנשבעה ואסרה עצמה שלא תנשא לשום איש וגם נשבעה על דעת רבים דלא אפשר בשאלה א"כ לכאורה לא הוה חב כלל ואפילו בשבועה סתם דשייך שאלה מ"מ י"ל דמ"מ הקידושין חלין כ"ז שלא תשאל על שבועתה ולא שייך אין קידושין לחצאין כיון דהחכם עוקר נדר מעיקרא וא"כ אם תשאל באמת אח"כ על שבועתה ממילא הקידושין יתבטלו למפרע ודמי למקדש אשה על דעת שאין עלי' נדרים דאם נשאלה הקידושין חלין למפרע כמבואר דף ע"ה ובאה"ע סי' ל"ט וה"נ י"ל דלא מקרי קידושין לחצאין

אך אכתי י"ל דמיקרי חב לענין חיוב כרת ומיתת ב"ד מחמת איסור אשת איש וזה לא שייך רק למאן דאית לי' איסור חל על איסור באיסור חמור על קל או די"ל דמיקרי איסור מוסיף דלגבי אחרינא ליכא משום איסור שבועה וממילא איתוסף איסורא לגבי דידה אך אכתי משכחת דאסרה עצמה אכ"ע בקונם וגם הנאת כל העולם עלי' דאיכא איסורא גם לגבי אחרינא אך מ"מ הוה חמור על קל ותלי בפלוגתא דאיסור חל על איסור בחמור על קל ושפיר י"ל דיקנה אותה בביאה בלא עדים וכגון שתשבע ותאסור עצמה אכ"ע אבל למאן דאית לי' איסור חל על איסור הוה חב ולא מהני בלא עדים: