זכותא דאברהם נה

על בהן רגלו שחטא ג"ע מכונה לרגלים כדאמרינן אץ ברגלים חוטא זה הבא על ארוסתו. כדי שיתן המצורע ללבו לשוב מחטאו ולתקן כמו שנאמר וחטאתי נגדי תמיד

ויקרא י"ט י"ז הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא. יובן ע"ד מה שאמרו בגמ' שבת מוטב שיהיו שוגגים והיינו בדבר שידוע שלא יקבלו אסור להוכיח והנה אמרו דברים היוצאים מלב נכנסים ללב משא"כ אם המוכיח לא תיקן מעשיו מקודם אז אין דבריו מתקבלים על לב השומע ויוסיף לו רעה שמהשוגג נעשה מזיד ע"י תוכחתו וזה הוכח תוכיח את עמיתך שיוכיח גם את עצמו בעת התוכחה וע"י זה לא תגדל עליו החטא כי דבריו יהיו מקובלים ויעשו רושם להשיב חבירו מעון משא"כ אם לא יתקן מעשיו מקודם אזי על ידי תוכחתו ינשא ויגדיל עליו החטא משוגג למזיד

ובזה פירשתי מאמר התנא אם אין אני לי מי לי עפ"י מה שכתב הבינה לעתים דרוש כ' זה ספר תולדות אדם כו' ביום הבראם היינו שאדם אם מתקן מעשיו הוה כמו שברא א"ע וכמו שאמרו ועשיתם אותם כאלו עשיתם עצמיכם וכל המלמד את חבירו תורה כאלו ילדו וכמו שנאמר את הנפש אשר עשו כו' והכוונה הוא שמלמדו תורה לשמור ולעשות ומזכה לחייבייא וזה באם מתקן מעשיו קודם והוא נקרא של עצמו אפשר לו לזכות גם לאחרים ויהיו נקראים שלו משא"כ אם אין אני לי שהוא עדיין לא תיקן מעשיו ואינו נקרא שלו בוודאי לא יכול לתקן אחרים

שם כ"ב ג' אמור אליהם לדורותיכם כל איש אשר יקרב וכו' ופי' רש"י דאי אפשר לומר שחייב על הנגיעה שהרי נאמר כרת על האכילה וכו' ואם על הנגיעה חייב וכו' ועיין ברא"מ שכתב דאף דאין עונשין מן הדין מ"מ הכא אי אפשר לאכילה בלא נגיעה ע"ש ואין להבין זאת דהא משכחת בתחב לו חבירו בבית הבליעה וכמו שהובא ברש"י בפ' שמיני בפסוק והאוכל מנבלתה דנבלת בהמה אין מטמאה באכילה בלא נגיעה והיינו בתחב לו חבירו בבית הבליעה וגם לשיטת הסוברים דגם לטומאת עצמו בעי כביצה דוקא וכמו לטמא אחרים ועיין ב"ק (דף ע"ז ע"א) בתוס' שם ובפסחים (דף ל"ג ע"ב) בתוס' שם א"כ משכחת דאכל רק כזית דאין חייב על נגיעה כיון דאינו מטמא להקודש שאכל דלית בי' שיעורא ואפ"ה חייב משום אכילה בטומאה ועיין חולין (דף ע"א ע"א) ובנידה (ד' מ"ב ע"ב) אי בית הבליעה הוה בית הסתרים או מקרי טומאה בלועה ע"ש

שם כ"ה א' וידבר ה' אל משה במדבר סיני ופי' רש"י מה ענין שמיטה אצל הר סיני כו' ועיין ברא"מ שהקשה דהא אמרינן כל פרשה שנאמרה ונשנית לא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה ועיין עוד מה שהקשה ותירוצו קשה לדעתי להולמו

ולפענ"ד נראה דהא דכתב רש"י כללותיהם ופרטותיהם נאמרו בסיני אין הכוונה על תורה שבע"פ רק ידוע מה שכתב הרמב"ם בהקדמתו בח' פרקים דכל הדברים אשר יש להם רמז במקרא הוא בכלל תורה שבע"פ ומה דאין לו רמז כלל הוא בכלל הלמ"מ ע"ש

והנה איתא בזבחים (דף קט"ו ע"ב) וחגיגה (דף ו' ע"ב) דר' ישמעאל סבר דכללות נאמרו בסיני ופרטות באוהל מועד ור"ע סבר דכללות ופרטות נאמרו בסיני ונשנו באוהל מועד ונשתלשו בערבות מואב ע"ש הרי מבואר דלר"ע כל התורה כולה נאמרה מיד בסיני וגם בערבות מואב בשלימות וכמו כן באוהל מועד מקודם ואף דלא כתיב באוהל מועד רק מצות מיוחדות בספר ויקרא שהוא מאוהל מועד וכמו כן מצות מיוחדות