זכותא דאברהם נד

ולדעתי נראה בפשוטו דהנה בשמות מ' פסוק כ"ט פירש"י דביום שמיני למילואים הקריב משה כל הקרבנות ציבור חוץ מאותן שנצטוה אהרן ע"ש וא"כ קשה דכתיב מלבד עולת הבוקר דמשמע דגם עולת הבוקר הקריב אהרן ובאמת הקריב משה ולכך פירש"י דאין הכוונה דאהרן הקריבו רק דהכוונה הוא שאהרן הקריב אחר שקרב עולת התמיד שהקריב משה. וזה ברור בכוונת רש"י בעה"ש. ועיין במזרחי שהקשה על מה שפירש"י לקמן דמשה נכנס עם אהרן ללמדו עבודת הקטורת ומדוע לא למדו כל שבעת ימי המילואים והביא בשם רבינו ישעי' שמשה לא הקטיר כלל כל שבעת ימי המילואים רק שביום שמיני הקריב אהרן ונכנס משה עם אהרן ללמדו. והר"א מזרחי השיג עליו דמדוע הקריב כל הקרבנות משה ולא הקטורת ועיין שם מ"ש בזה

ולדעתי לק"מ דכוונת רבינו ישעי' הוא דבאמת כל שבעת ימי המילואים לא הקריב כלל משה קרבנות ציבור רק הקרבנות של המילואים רק שביום שמיני שהוא יום הקמת המשכן שלא פרקו עוד והוא ר"ח ניסן התחילו להקריב קרבנות ציבור והקריב אותם משה כמבואר סוף פקודי וראי' לזה משבת (דף פ"ז ע"ב) גמ' ד"ה ראשון לעבודה ופירשו לסדר עבודת ציבור תמידין ושאר קרבנות של תרומות הלשכה עכ"ל (ועדיין צ"ע בזה מחגיגה (דף ו' ע"ב) ר"ע אומר קרבה ושוב לא פסקה כו' ע"ש). הרי מוכח דרק ביום שמיני שהוא ר"ח ניסן התחילו להקריב קרבנות ציבור לא קודם. רק הקרבנות של מילואים לבד הקריב משה בשבעת ימי המילואים רק מה שכתב רבינו ישעי' שביום שמיני הקריב אהרן הקטורת הוא תמוה דבהדיא מבואר בקרא סוף פקודי דמשה הקטיר בר"ח ניסן ואפשר ט"ס יש בדבריו

והנה מה דפליגי בגמ' עירובין דף פ"ג מה היה החטא של בני אהרן לכאורה צריך להבין דאמאי לא נימא כיון דהמצוה הי' שמשה יקטיר ביום שמיני למילואים והוה הם כזרים לגבי' וצריך לומר דבאמת הקטורת של יום הקטיר משה כמבואר בפקודי רק שמה שהקטירו בני אהרן היה קטורת נחשון דאינו מקרבנות ציבור רק הוראת שעה ועל מזבח החיצון וכמו שפרש"י בנשא ע"ש ולכך ניחא שהקריבו שניהם הקטורת ובאמת קטורת של כל יום אינו נקטר אלא בכהן אחד וצריך לפרוש כל אדם רק בזה הקטורת הי' מהוראות שעה ועל מזבח החיצון. רק דהחטא הי' מחמת שתויי יין או שהורו הלכה בפני רבם

ולפ"ז צריך לומר דמיתתן הי' אצל המזבח החיצון וגם הוא קרוי לפני ה' וכדמצינו הרבה פעמים בקרא דגם חצר המשכן קרוי לפני ה'. ועיין עירובין (דף ס"ג) בתוס' שם שהוכיחו דלא הי' הקטורת של מזבח הפנימי משום דשם לא הי' יורד משמים וצ"ע טובא דבפשיטות מוכח מראיות שכתבתי למעלה וצ"ע: שם י"ד מ"ד ונתן הכהן על תנוך אזן המטהר הימנית וכו'

נראה בדרך רמז דהנה אמרו בגמרא כל המספר לשון הרע מגדיל עוונות נגד ע"ז וג"ע וש"ד וידוע דצרעת בא על לשון הרע ופירשו המפרשים והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע דהיינו שהרפואה הי' מן הצרוע בעצמו שנתן ללבו לשוב מעבירות שבידו ותיקן את אשר עיוות שחמור כמו שלשה עבירות החמורים ונגד זה הי' המצוה ליתן על תנוך אזנו נגד תיקון ע"ז שאנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענו וגם הוא חוש המגיע להמוח ועיקר האמונה תלוי במחשבת אדם וכדאמרינן בקדושין שבע"ז המחשבה כמעשה שנאמר למען תפוס את ישראל בלבם. ונגד ש"ד ניתן על בהן ידו שמכונה החטא לידים כדכתיב ידים שופכות דם נקי. ונגד ג"ע ניתן