זכותא דאברהם נג

קרחה והנה כל הענין מהציווי על המשכן וכליו המבואר בפ' תרומה וגם בפ' אתה תצוה בוודאי בפעם אחת נאמרה דהא וי"ו מוסיף לענין ראשון כדאמרינן בגמ' בדוכתא טובא וגם פשטות הלשון מורה כן וכיון דהבכורות לא נפסלו רק אחר חטא העגל א"כ ע"כ ציווי מעשיית בגדי אהרן הכהן ע"כ הי' לאחר חטא העגל וממילא כל ציווי המשכן ג"כ הי' אח"כ במ' ימים האחרונים וא"ש

ועיין עוד בדברי רש"י בפסוק ומשה יקח את האוהל וכו' שכתב דבי"ט בתמוז עלה והרא"מ עמד בזה שסותר למ"ש רש"י ביתרו שבי"ח עלה וכו' ומ"ש לתרץ דתליא אי תמוז דהאי שתא מלוי' מליא ע"ש תמוה מאד דאינו ענין כלל דשם קאי בגמ' על תמוז דשילוח המרגלים שהי' בשנה שני' וכמו שתמה עליו בנחלת יעקב ולפענ"ד נראה לומר דתליא בהא דאמרינן בשבת (דף פ"ח) דלרבנן הוה ריש ירחא דסיון בתרי בשבתא ולר"י בחד בשבתא ע"ש והנה מדברי הפסוקים אין הכרח אם הי' דן משה החוטאים וגם שריפת העגל באותו יום שירד. וממילא עלייתו הי' למחר ביום י"ח או שהי' ביום י"ח ועלייתו הי' ביום י"ט וכמו שכתב הרא"מ אך אי אמרינן דר"ח סיון הי' ביום ב' וא"כ הי' ר"ח תמוז ביום ד' וממילא הוה י"ח בשבת וא"א לומר דאיך דן את החוטאים ושרף את העגל אלא ע"כ דהי' הכל ביום שירד ועלייתו הי' בי"ח אבל לר"י דר"ח סיון הי' ביום א' שפיר אפשר לומר דדן החוטאים בי"ח ועלייתו הי' בי"ט וא"ש

ובאמת אי אמרינן דדן את החוטאים בי"ז צריך להבין דהא בד"נ בעי הלנת דין ואין גומרין באותו יום לחובה כמבואר בגמ' רק דצריך לומר דהוראת שעה היתה כדאמרינן בגמ' (סנהדרין דף פ' ע"ב) לענין מקושש למאן דבעי שיודיעוהו באיזה מיתה נהרג ע"ש וה"נ נראה דמתחלה לא ידעו דעובד ע"ז באיזה עונש הוא וכמו שפירש"י כה אמר ה' עברו ושובו וכו' והיכן דיבר זובח לאלהים יחרם וכו' וכפי הנראה שלא נאמר להם מתחלה רק עשרת הדברות ולא יותר ועיין ברא"מ מ"ש דלחד תנא גם אלה המשפטים נאמר בשעת מ"ת ע"ש אבל אינו מוסכם כמבואר שם שאין הכרח לזה. וטפי עדיף לומר שבאמת הי' הגמר דין ביום הי"ז והעונש מהריגה הי' ביום י"ח וממילא עלייתו הי' בי"ט רק למ"ד בתרי בשבתא איקבע ירחא ע"כ אי אפשר לומר דבי"ח ענש החוטאים וצ"ל דהי' ביום י"ז ובי"ח שהוא שבת עלה ועיין בתענית (דף כ"ח ע"ב) דאף לרבנן דאית להו בששה בסיון ניתנה תורה מ"מ עלייתו הי' בשבעה לחודש ולכ"ע ירד בי"ז בתמוז ונשתברו הלוחות אז ולפי זה נכון מה שכתבתי לתרץ בדברי רש"י דהא דכתב בי"ח היינו לרבנן וא"ש

שמות ם ל"א ורחצו ממנו משה ואהרן ובניו כו' ופירש רש"י יום שמיני של מילואים הושוו כולם לכהונה ותרגומו ומקדשין מיני' כו' ולכאורה אין לו הבנה ונראה בפירוש דיש לפרש הקרא ורחצו ממנו בלשון עבר ויש לפרש דמשה רחץ כל שבעת ימי המילואים שהקריב כל הקרבנות משא"כ שמיני למילואים לא רחץ רק אהרן ובניו ולזה מביא ראי' מהתרגום דפירש ומקדשין מיני' והיינו לשון הוה מדלא פירש וקדשו מיני' דהוה משמע שכל אחד רחץ בזמן הקבוע לו דהיינו משה בז' ימי המילואים ואהרן אח"כ ביום שמיני רק מקדשין מיני' דמשמע לשון הוה והיינו שגם ביום ח' למילואים קידש משה עמהם

ויקרא ט' י"ז מלבד עולת הבוקר וגו' פירש"י כל אלה עשה אחר עולת התמיד עכ"ל והוא מחוסר ביאור ונראה כיתר ועיין במזרחי מה שהאריך בזה