זכותא דאברהם מט

וגם לא שוה לנו פירוש שבלעדי הציווי גם אין שוה הדבר לחברת ויכוב המדינה כי מחמת עבירות שבין אדם לחבירו יהרס הקיום האנושי ויופסד ישוב העולם והוא ממצוות השכליות כי הוא יסוד לישוב העולם כנ"ל וע"כ אתה צדיק על כל הבא עלינו היינו בין בעונש שבא עלינו בעולם הבא ובין בעונש עוה"ז הכל בצדק ובמשפט הוא כי עונש עוה"ב ראוי לנו על החלק שחטאנו נגדך ועונש עולם הזה ראוי ל ו על מה שעשינו לאחינו רעה כנ"ל בשם הרמב"ם. ואך שלכאורה אין ראוי לעונש כ"כ על החטאים שבין אדם לחבירו אשר בוודאי היא גזירת המקום ולכן אנו אומרים אח"כ כי אמת עשית פירוש שהאמת הוא שהי' זאת בגזירתך ולעשייתך יחשב כי אין אדם נוקף כו' אבל אנחנו הרשענו שהרבה שלוחים למקום ולא הי' צריך להיות על ידינו

ונחזור לפרש דברי המשנה שהתחלנו ונקדים דברי חובת הלבבות שכתב שלפעמים ימנע אדם א"ע מעשיית התשובה בחשבו שאין תקנה לעוולו דהיינו אם חטא חלילה בעבירות החמורות דהיינו שהוליד ממזר חלילה ועבירה ישנו בעולם וקשה לעשות תשובה או אם גזל או עשק את עמיתו והנגזל הלך לו למדינת הים ואין בידו להשיב הגזל אליו או ירד הגזלן מנכסיו ואין אפשר לו להשיב הגזל מ"מ אל יתייאש האדם מן התשובה כי אם רואה השם יתברך לבבו הטוב והשלם ומשתוקק בכל האפשרות לעשות התשובה בכל כוחו רק מפאת כי הדבר מהנמנע אליו אז הוא מסייעו לגמר התשובה דהיינו שהקב"ה מסלק הממזר מן העולם בכדי שלא יהי' לו למזכרת עון או נותן בלב הנגזל שימחול להגזלן וכדומה כדי שיהי' תשובתו שלימה אחרי כי הבוחן לבבות יודע שהאיש הוה עושה תשובה בכל האפשר לו רק מה שנמנע בידו מסייעו הקב"ה שיבוא לידי גמר תשובה באמת

ובדברים האלה מפרש בספר סידורו של שבת פסוק ושבת עד ה אלהיך ושמעת בקולו ושב ה' אלהיך את שבותך. ופירש הוא ז"ל דהיינו שתשוב עד ד' שתעשה כל מה שבכוחך ולא יהי' נשאר רק מה שאין בידך רק ביד ה' ב"ה וזהו ושבת עד ד' (אלהיך) וכו' ואז יהי' ושב ה' את שבותך דהיינו שגמר התשובה יעשה הקב"ה בעצמו כמו שכתב החובת הלבבות ובזה נבא לבאר דברי המשנה דלכאורה קשה לפי הדרש של ראב"ע דדוקא על החטאים שבין אדם למקום קאי א"כ אינו מדויק תיבת כל חטאתיכם כיון דאינו מכפר רק על עבירות שבין אדם למקום וגם קשה אמאי קאמר לפני ה' הול"ל מכל חטאתיכם לד' תטהרו שכיון שקאי לפי דרשת ראב"ע על חטאים שהם בין אדם למקום

ולפי דברינו הנ"ל יתפרש בזה האופן הפסוק דוודאי יוהכ"פ מכפר אפילו על עבירות שבין אדם לחבירו רק אם האדם עשה כל מה שבכוחו אבל הדבר מהנמנע לו לתקן כמו הוליד ממזר חלילה או גזל ואין בידו להשיב כי דל הוא ע"ז הקב"ה מסייעו לגמר התשובה בסילוק העבירה מהעולם או הנגזל מוחל לו בסיוע הקב"ה שנותן לו בלבו כך כנ"ל. וזה הפירוש כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם. היינו אף בעבירות שבין אדם לחבירו רק שהוא לפני ה' היינו שאדם עושה כל מה שבכוחו רק נשאר לו עוד מה שהוא לפני ה' ואין בידו. הקב"ה גומר הטהרה כדברי חובת הלבבות וממילא משמע שכל זמן שבידו לתקן אין יה"כ מכפר עד שירצה את חבירו ודוקא אם הם לפני ה' היינו שאין בידו לעשות יותר אז תטהרו שהקב"ה גומר התשובה כנ"ל ושפיר מוכיח ראב"ע שעבירות שבין אדם לחבירו ויש בידו לתקן שאין