זכותא דאברהם מח

מלמעלה מ"מ אתה לא תהי' הגורם לזה כפירוש רש"י בחומש וכי דהרבה שלוחים למקום וזה הפירוש ולא תשים דמים בביתך דהיינו שלא תהי' גרם בניזקין חלילה כי יפול הנופל דהיינו מי שראוי לפול בגזירת המקום יפול ממנו היינו מעצמו ולא על ידך ע"ש

והנה ידוע שכל המצוות נכללים בשני סוגים דהיינו מצוות השמעיות ומצוות השכליות. מצוות השמעיות הוא מה שאין השכל גוזר אותם רק גזירות הקב"ה על עמו ובכלל זה המצוות ועבירות שבין אדם למקום כמו שבת ויוה"כ ושארי המצוות שלולי ציווי הבורא יתברך לא היינו עושים אותם. והמצוות השכליות הוא כל העבירות שבין אדם לחבירו אשר השכל גוזר אותם כי לולי מוראה חלילה איש את רעהו חיים וכו' וגם אצל אומות העולם יש שופטים מבלי יגזול אחד את חבירו כי לולי זאת יהרס הישוב המדיני ובטל הקיום האנושי כמעט והנה פירוש מלת שמיעה לפעמים הוא לשון הבנה כמו כי שומע יוסף וכהנה רבות

ובזה נבא לפרש הפסוק בתהילים שהקדמנו דהנה לעיל מיני' כתיב אל תבטחו בעושק ובגזל אל תהבלו חיל כי ינוב אל תשיתו לב שהיתה כוונת דוד המלך להזהיר על עבירות שבין אדם לחבירו למען נשמר מזה מאוד כי היא לא תצלח ואף אם לשעה נראה כי יצליח ויאסוף הון מגזל ומעושק מ"מ לא יתקיים בידו כמו שאמר אל תהבלו היינו שלהבל נחשב כל הממון שאינו של יושר אף כי ינוב חיל מ"מ לא יתקיים בידו ועתיד לצאת מתחת ידו כמו שאמרו בגמרא עתידין בעלי זרוע לפול ולהוציא בלעו מפיו אך דבאמת עינינו רואות שיש כמה וכמה רשעים העוברים על עבירות שבין אדם למקום כמו בחילול שבתות חלילה וכיוצא בעבירות החמורים ואין נענשים בעולם הזה ומבלים את ימיהם בלי פגע וחטאם שמור לעולם הבא וע"ז אמר אח"כ כי אין דומה עבירות שבין אדם למקום לעבירות שבין אדם לחבירו ואמר אחת דבר אלהים פירוש המצוות השמעיות דהיינו מה שאין השכל גוזר אותם רק מתת אלהי' היא יש בה אחת דהיינו שאין בה אלא חלק אחד נגד המקום וזה שמור לו לעולם הבא לקבל עונשו כפי הראוי לו מאת המקום ב"ה שהמרה נגדו אבל שתים זו שמעתי פירוש המצוות השכליות שאני מבין בשכלי כאשר כתבתי ששמועה זו לשון הבנה והוא עבירות שבין אדם לחבירו יש בה שתים רעות כמו שכתב הרמב"ם בפירושו למשניות והבאתי דבריו לעיל אחד שעבר על צווי הבורא והשנית שעשה לרעהו רעה ולא נהג מנהג וחברת בני האדם כראוי וע"ז מוכרח לקבל עונשו בעולם הזה נגד מה שעשה לרעהו רעה בעולם הזה ולכך על עבירות שבין אדם לחבירו על הרוב יענשו גם בעולם הזה והגזילה לא יתקיים בידו ולא תצליח

ואך לכאורה הי' מקום לומר מבלי יענש כ"כ על עבירות שבין אדם לחבירו כי היא בלי ספק גזרת המקום כמו שאמר התנא על דאטפת אטפוך ובקושיות הרמב"ם. על זה סיים ואמר כי עוז לאלהי'. הכוונה כי הרבה שלוחים למקום למלא את דברי גזירתו ולא נצרך להיות על ידך כאשר פירש הרמב"ם

ובזה נפרש דברי הווידוי סרנו ממצותיך ומשפטיך הטובים ולא שוה לנו דהיא מחוסר הבנה דלמה לנו לומר כי אין טוב לנו במה שסרנו ממצוות המקום והוא נכלל בדברי הוודוי שקודם סרנו ממצוותיך ומשפטיך הטובים. אך לדברנו יתפרש שאנו מתוודים על שני מיני חטאים האחד מה שבינינו למקום וגם על עבירות שבין אדם לחבירו ויש בזה שני חלקי חטאים אחד נגד הבורא והשנית לרעהו כנ"ל וזהו סרנו ממצותיך ומשפטיך הטובים היינו שמרינו את פיך לבלי שמוע אליך