זכותא דאברהם מז

פירוש אבל חלילה בעשית העבירות הכל הוא מצדנו וחלילה לאל מהרע ואם כן בעד המצוות לא הי' מגיע לנו שום שכר ועל העבירות ראוים אנו לעונשים גדולים חלילה לולי רוב רחמי המקום המתנהג עם בריותיו בחסד וצדקה

עוד יפורש באופן שלישי ונקדים לפרש פסוק (תהלים ס"ב) אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי כי עוז לאלהים. והוא מחוסר הבנה מאוד. ונראה לפרש עפ"י דברי המדרש פ' אמור אל הכהנים ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי מלמד שהראהו הקב"ה למשה דור דור ודורשיו דור ומנהיגיו והראהו שאול ובניו נופלין בחרב אמר לפניו רבש"ע מלך ראשון שעתיד לעמוד על בניך ידקר בחרב אמר לו הקב"ה ולי אתה אומר אמור אל הכהנים שהם מקטרגים אותו

וכתב בספר סידורו של שבת (דף מ"ג) שלכאורה סותר דברי הגמ' ברכות י"ב אמר רבה בר חיננא סבא כל העושה דבר עבירה ומתבייש בה מוחלין לו וכו' ומנלן דאחילו לי' מן שמיא שנאמר ויאמר שמואל וכו' וא"כ נראה מדברי הגמ' שחטא נוב עיר הכהנים נמחל לו מחמת הבושה וכתב לתרץ עפ"י מה דאמרינן (קידושין דף מ') אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם וכו' וכי יש צדיק טוב וכו' אלא טוב לשמים וכו' ופירש הרמב"ם בפירוש המשניות למס' פאה על משנה דאדם אוכל פירותיהן בעולם וכו' דהמצוות נחלקים על שני סוגים יש מהן שבין אדם לקונו כמו אכילת מצה. תפלין. שבת. וכשיעשה אותם האדם הנה כל שכרו שמור לעולם הבא ויש מצוות שבין אדם לחבירו כמו הצדקה וג"ח ואהבת איש לרעהו כשיעשה אותם האדם כמו כן תחשב לו לצדקה לעולם הבא לפי שעשה מצוה וימצא טובה בעולם הזה מפני שנהג מנהג טוב בין בני אדם וכמו כן בעבירות שבין אדם למקום ימצא עונשו בעולם הבא ובעבירות שבין אדם לחבירו הנה שתים רעות עשה אחד על מה שעבר על מצוות המלך והשנית מה שלא נהג מנהג חברת בני אדם ועל זה יענש בעולם הזה

ולפי זה מיושב דברי הגמ' שאמרה מנין דאחילו לי' משמיא הכוונה ששאול חטא בעבירות שבין אדם לחבירו ויש בזה שתי רעות אחד נגד הקב"ה וחטא השני נגד חבירו ובחלק שחטא נגד הקב"ה באמת נמחל לו מחמת הבושה ושפיר קאמר דאחילו לו משמיא היינו בחלק שחטא לשמים ומיושב גם כן דברי המדרש שאמר לו הקב"ה ולי אתה אומר הכוונה שחלקי כבר מחול לו ע"י הבושה רק אמור אל הכהנים שהם מקטרגים אותו שחלקם אינו מחול ויצטרך לקבל עונשו בעוה"ז כדין כל עבירות שבין אדם לחבירו שמוכרח גם לקבל עונש בעוה"ז נגד מה שעשה לרעהו רעה בעולם הזה עד כאן תוכן דברי סידורו של שבת

והנה איתא במשנה אבות אף הוא ראה גולגולת אחת שצפה על פני המים אמר לה על דאטפת אטפוך וסוף מטיפיך יטופון וכתב הרמב"ם סוף פרק הששי מה' תשובה שלכאורה אין לזה חטא מות אחרי שהי' גזרת הקב"ה על זה שיהרג בחטאו וא"כ קיים זה גזירת הקב"ה ומדוע יתחייב זה ג"כ מיתה ומתרץ שלא הי' גזירה ע"י אדם ידוע רק סתם שזה יהרג או יוזק בדבר זה וא"כ עדיין לא הי' הדבר מסור ביד זה להורגו והרבה שלוחים למקום לקיים גזירתו ולכך יתחייב גם השני הריגה ולחטא ופשע יחשב לו במה שהרגו לראשון

ובזה מפרש הכלי יקר פסוק בפ' כי תצא ועשית מעקה לגגך וכו' כי יפול הנופל ממנו דהיינו אף שבלי ספק בלעדי גזירת המקום ב"ה אין מגיע שום היזק לאדם וכבר אמרו אין אדם נוקף אצבעו מלמטה עד שמכריזין עליו