זכותא דאברהם מה

חלילה כמבואר ברמב"ם פרק ו' ממ"ע שהצדקה סימן לזרע אברהם והמונע מצדקה יש לחוש ליחוסו שהוא אינו מזרע ישראל רק מעכו"ם שהאכזריות מצוי בהם ולזאת העיקר לקבל ע"ע באמת גמור לגמול חסד ולהחזיק במצות צדקה במה דאפשר שהוא היסוד לתשובה

וזה הוא הפירוש שאין אנו עזי פנים לומר צדיקים אנחנו וממון שלנו הוא בהכשר גמור ולכך לא חטאנו פירוש אין אנו נקראים חוטאים במניעת הצדקה שהצדיקים ממונם חביב יותר מגופם אבל באמת אנחנו ואבותינו חטאנו שאנו מכירים ויודעים בעצמנו שאין אנו בכלל הצדיקים שהממון שלנו יהי' בהכשר גמור בלי שום נדנוד איסור כלל ומי יאמר זכיתי לבי לקיים עסקת באמונה בלי שום דיבור שאינו אמת והן הממון שאספנו במעשה ידינו והן הממון הנשאר לנו מאבותינו אינו נקי בלי תערובת חטא ולכך אין מהראוי לצמצם כל כך רק להחזיק במדת הצדקה בכל מה דאפשר וזכותה יהי' לנו למחסה ולמסתור מן הסתת היצר שנוכל לכבשו וללחום נגדו ע"י הצדקה שעל ידה יצה"ר מסור ביד אדם ככל הכלל העולה שהקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו הגדיל עם עמו ישראל בתת להם תורה הקדושה להיות רפואה ותבלין נגד היצר אשר בלעדה היינו מוכרחים חלילה להמרות פי המלך ה' מפאת היצר המתגבר כטענת איוב לולי התורה הקדושה אשר היא תבלין וכלי זיין להלחם עם היצר ואויב הפנימי וזה פירוש מה שאנו אומרים בוידוי ואתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית

דהנה אמרינן במס' ע"ז דף ה' שהתורה נקראת אמת דכ' אמת קנה ואל תמכור ולזה לאחר שאנו מצדיקים עלינו הדין לומר שהקב"ה צדיק במעשיו ובעונשו ולכאורה הי' התנצלות לנו כטענת איוב שמוכרחים אנו מפאת היצר ולזה אנו אומרים כי אמת עשית שבראת התורה שנקראת אמת ועשי' היא מלשון בריאה כמו עושה שמים וארץ וא"כ הי' לנו תבלין נגד היצר ואין אנו מוכרחים כלל רק אנחנו מצד עצמנו הרשענו ומצדיקים עלינו דין שמים לקבל באהבה והוא רחום יכפר בזכות התשובה והכנעה לפני בוראנו יתעלה

ובאופן אחר יש לפרש דהנה איתא במ"ר שמות פ' מ"ה וחנותי את אשר אחון באותו שעה הראה הקב"ה למשה אוצרות של מתן שכר שהן מתוקנים לצדיקים והוא אומר האוצר זה של מי הוא והוא אומר של עושי מצוות והאוצר הזה של מי הוא של מגדלי יתומים ואח"כ ראה אוצר גדול אמר האוצר הזה של מי הוא אמר לו מי שיש לו אני נותן לו משכרו ומי שאין לו אני עושה לו חנם ונותן לו מזה שנאמר וחנותי את אשר אחון למי שאני מבקש לחון והוא תמוה לכאורה שמי שאין לו כלל יהי' זריז ונשכר לקבל מאוצר הגדול וכל אומר הקב"ה וותרן וכו'

ומפרש בס' סידורו של שבת דף מ"ד ע"ש הענין באריכות ותוכן כוונתו שיש ב' סוגי עובדי ה' אחד שעובד את ה' וחושב בלבו שראוי לקבלת ולתשלום שכר על עבודתו וזה עדיין אינו עובד את ה' באמת כי באמת כל המעשים טובים שאדם עושה הכל הוא בעזר הבורא ברוך הוא ומבלעדו לא הי' אפשר לעשות כמו שאמרו בקידושין (דף ל' ע"ב) ובסוכה (דף נ"ב) יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו שנאמר וכו' ואמרינן ביומא דף ל"ח והתקדשתם והייתם קדושים אדם מקדש עצמו מעט מקדשין אותו מלמעלה הרבה וא"כ כל העשיות נגמרים על ידי הקב"ה בעצמו רק האדם לטפל בעלמא נחשב בענין עשיית המצוה

כמו שפירש הרב הקדוש מ' מיכל זלל"ה הפסוק (תהלים קי"ט) טוב עשית עם עבדך שדוד המלך אמר לפני הקב"ה טוב פירוש המצוות והטוב עשית שהכל נעשה על ידך רק