זכותא דאברהם מג

דוודאי עיקר התבלין נגד היצר הוא לימוד התורה כמבואר בגמרא הנ"ל אך לאו כל אדם זוכה ללימוד התורה וראיתי בני עלי' והמה מועטים וגם העוסקים בתורה אם אינו כראוי אמרינן לא זכה נעשה כו' רק עוד יש התקנה הגדולה להחזיק בידי לומדי התורה ומגין עליהם זכות התורה הנעשה ע"י פעלם וסיוע שלהם כאלו הם בעצמם היו עוסקים בתורה כנ"ל ושפיר קאמר אח אם עוסקים בתורה ובג"ח דהיינו להחזיק ידי לומדי תורה יצרם מסור בידם שעי"ז יש להם כח לכבוש את יצרם וזו היא עיקר וסיוע גדול לעבודת הבורא להחזיק במדת הצדקה וג"ח ועי"ז ממשיך על עצמו קדושה ועוז לגרש מעליו כח הס"א

ועיין בדברי סידורו של שבת ח"ש דף י"ז שכתב דלכך מצינו בגמרא ב"ב דף ר"א יהיב פרוטה לעני והדר מצלי שהוא כדי להמשיך ע"ע הקדושה ולגרש מעליו כל בחינת הרע כדי שיהי' תפלתו נקי' בלי עירוב מחשבת חוץ

ובזה אמרתי לפרש מה שכתב הרמב"ם פרק י' מהלכות מתנות עניים הלכה ג' וז"ל כל המעלים עיניו מן הצדקה כאלו עובד עבודה זרה ונקרא בליעל כו' ונקרא רשע כו' ונקרא חוטא ע"ש בכ"מ שהוא מדברי ספרי פ' ראה ולכאורה אמאי יקרא רשע וחוטא בביטול מ"ע ועפ"י הנ"ל יש לומר כיון דכל עצמו לכבוש את היצר הוא בצדקה וג"ח כמבואר בתנא דבי אליהו שהבאתי לעיל וא"כ מי שאין מחזיק במצות הצדקה בוודאי לא זו בלבד שמבטל מ"ע של צדקה אלא מסתמא גם רעות אחרות טמון בקרבו אשר יצרו מסיתהו כיון שאין לו במה להלחם נגדו ולכבשו ולכך נקרא רשע וחוטא

ואמרתי לפרש ג"כ דברי הגמ' ב"ב דף י' ר' יהושע בן קרחה אומר כל המעלים עיניו מן הצדקה כאלו עובד ע"ז כו' ולכאורה אמאי החמיר בענשו כ"כ וגם יש לדקדק אמאי נקט כל המעלים עיניו כו' הל"ל כל המונע ידו מהצדקה כדכתיב בקרא לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך. ונראה דלכך דימה ענשו לעובד ע"ז ר"ל דהנה בכל המצוות אם האדם מתרשל בהם ואין רוצה להוציא מעותיו על עסקי מצוות יש לו קצת התנצלות שאין רוצה לחסר ממונו משא"כ במצות הצדקה כבר מבואר בגמרא וברמב"ם שם לעולם אין אדם מעני מהצדקה ואין דבר רע ולא היזק כלל בשביל הצדקה שנאמר והי' מעשה הצדקה שלום ומותר לנסות בזה את הקב"ה כמבואר ביו"ד סי' רמ"ז וא"כ מי שאינו רוצה ליתן צדקה בוודאי אינו מאמין לדברי חז"ל ולדברי הנביאים שהבטיחו שלא יוזק בממונו ע"י הצדקה והוא בכלל אפיקורס ר"ל ושפיר דימה אותו הגמרא לעע"ז

ובזה יש ליישב מה שהקשיתי למה נקט המעלים עיניו מן הצדקה דהנה עיקר מצות צדקה הוא ליתן בסבר פנים יפות ולשמוח בנתינת הצדקה כמבואר ברמב"ם שם כל הנותן צדקה לעני ופניו כבושות בקרקע אפילו יתן כו' אבד זכותו כו' וכל איש אשר יראת ה' על פניו מהראוי לו לשמוח כעל כל הון בהזדמן לפניו אורח הגון אשר יוכל לגמול חסד עמו וזה דורן מאת הקב"ה אליו כמבואר בזוהר כד בר נש תב לגבי קב"ה ואדביק בי'. הקב"ה רחים לי' ומשדר לי' דורנא ומאי דורנא דמשדר לי' מסכנא בגין דיזכי בי' ואמשיך עליו חד חוטא דחסד ורשים לי'

ובאמת ראוי לשמוח במצוה זו מאוד אחרי שאין בו חסרון כיס כאשר הבטיחנו הקב"ה ע"י עבדיו הנביאים והי' מעשה הצדקה שלום שאין שום דבר רע והיזק חלילה מתגלגל ע"י הצדקה מדוע לא נעשה את המצוה בשמחה גדולה שזכותה גדול מאוד ומבטלת גזירות רעות