זכותא דאברהם מ

מכונה בשם לקחי ע"ש הפסוק לקחת מתנות באדם משא"כ הנוהג באדם לחבירו ע"ז לא הי' קטרוג כלל שאין למלאכים שייכות בזה ומכונה בשם אמרתי הוא כטל שהכל שמחים בו גם הגוף כן יזכנו ה' לקיים כל מצוותיו וטוב יהיה לנו בזה ובבא אמן

שם הלה' תגמלו זאת עם נבל כו'

דהנה איתא במסכ' ב"ב אם הקב"ה אוהב עניים למה אין מפרנסם משל למלך שכעס על עבדו וכו' והשיב לו שישראל קרוים בנים ואב שכעס על בנו כו' ונבל נקרא מי שאינו מהנה עניים וכמו שמצינו בנבל נבל שמו ונבלה עמו

וזה הלה' תגמלו זאת עם נבל והיינו שהנבל אומר שמקיים בזה מצוות השם ב"ה שהוא כילי ונבל דהמלך שכעס על עבדו כו' ולא חכם הלא הוא אביך קנך כו' וישראל קרוים בנים והאב שכעס על בנו הלא דורן משגר לו ועיין בכלי חמדה שפירש הפסוק אמר נבל בלבו וכו' עלילה אין עושה טוב דהיינו שהנבל מתרץ מה שאינו מקיים מצוות צדקה מפני שאין עושה טוב דהיינו שהמקבלים אינם עושים טוב ואינם ראוים למצוות צדקה, אבל זאת מדת הנבל ה' ישמרנו ממחשבה הזה ויעזרנו לעשות צדקה וגמ"ח תמיד: ישעיה נ"ה ו' דרשו ה' בהמצאו כו'

יובן עפ"י מה שהביא השל"ה דף רי"ב ע"ב בשם הקנה הרוצה לשוב יתייאש עצמו מהעולם הזה ויחשוב בכל שעה יבא המלך לקחת חשבון מעוונותיו כו' והוא ע"ד מה שאמרו שוב יום אחד כו' ישוב היום שמא ימות למחר ובזה פרשתי הפסוק נטיתי לבי לעשות חוקיך לעולם עקב שהעקב הוא לשון סוף כמו שפירשו המפרשים והי' עקב תשמעון שהשכר סוף המעשה ואמר דוד המלך שבזה נטיתי לבי לעבודת הבורא שחשבתי בכל פעם הוא הסוף והזמן שיבא ליתן דין וחשבון לפני ממ"ה הקב"ה

וזה הפירוש נפשי לה' משומרים לבוקר שומרים לבוקר והוא עפ"י מה שאמרו בשבת פרק שני כי אין חרצובות למותם לא די להם לרשעים שאינם חרדים כו' שמא תאמר שכוחה הוא מהם ת"ל ואחריהם בפיהם ירצו כו' והנה הרשעים אף שמזכירים יום מיתה בפיהם מ"מ לא נכנס בלבם שום מורא והכנעה מפחד ה' ומהדר גאונו ואמר דוד המלך נפשי לה' שאני מכת האנשים המצפים בכל יום על יום המחר ואם יזכה אליו שיום המיתה תמיד לנגד פניהם ומקיימים ישוב היום שמא ימות למחר והם המקווים באמת לבוקר לא כרשעים שאומרים בפיהם ורחוק מכליותיהם

וזה דרשו ה' בהמצאו דהיינו כל זמן שאדם חי כי היום לעשותם ולא למחר לעשותם ומי שלא טרח בע"ש כו' קראוהו בהיותו קרוב דהיינו שהקריאה יהי' בבחינת היותו קרוב לבוא לפני המלך מ"ה הקב"ה ליתן דין וחשבון לפניו ומתייאש לגמרי מהעה"ז

גם אפשר לפרש עפ"י מה שאמרו בגמרא ר"ה אלו עשרת ימים שבין ר"ה ליוה"כ שאז הקב"ה נמצא ופתח פתוחה לשבים ובאלו הימים התשובה ותפלה קרובה להתקבל והעיקר בקשת האדם צריד להיות שיזכה להשלים נפשו בעבודת הבורא כי זה כל האדם וכמו שעשה שלמה המלך כאשר אמר לו הקב"ה שאל מה אתן לך לא ביקש אלא לב מבין לקיים תורת ה' וכל בקשתנו לחיים הוא שע"י זה יכול לעבוד את הבורא ולקיים מצוותיו. ועיין מה שפירש הבינה לעתים פסוק קויתי ה' קותה נפשי ולדברו הוחלתי דהיינו שעיקר התקוה הי' לעשות רצון השם ופירש שם ג"כ הפסוק והי' ה' מבטחו שהמבטח יהי' דבר ה' ולא לענייני העוה"ז וגנבא במחתרתא רחמנא קרא ע"ש: