זכותא דאברהם לט

דרוש לשבת שובה תקפ"ד דברים ל"ב בפסוק יערוף כמטר לקחי וכו'

פירש רש"י דמטר יש בו עצבים להולכי דרכים ואינו נח לכל משא"כ טל הכל שמחים בו וקשה באמת למה מתחלה מדמה אותו למטר

ונראה עפ"י מה שאמרו פרק אין בין המודר שהפלפול לא ניתן אלא למשה ולזרעו והוא נהג עין טובה ונתנו לישראל וזה יערוף כמטר לקחי דהיינו הפלפול שנתנו הקב"ה רק למשה לבדו נמשל למטר שאין הכל שמחים בו ואין שוה לכל נפש וגם אין כל הזמנים שוים לזה כמו המטר שאין טוב רק בעת הצורך משא"כ אמרתי דינים מסודרים בלי פלפול נמשל כטל שהכל שמחים בו וגם טל לא מיעצר וטוב תמיד לעולם

או יאמר וגם לפרש הפסוק האזינו השמים ואדברה ועיין רבינו בחיי מה שכתב כי מדרך העולם האדם המתרה לחבירו מתרהו בפני קרוביו והאדם הוא מורכב משמים וארץ גוף מארץ ונשמה משמים וכאלו שמים וארץ קרובים לו

ואני אומר לפרש ע"ד שדרשו בפסוק יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין שהקב"ה מרכיב חגר על הסומא ונשמה מכונה בשם שמים והגוף בשם ארץ והנה איתא במשנה אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעה"ז כו' ופירש בו הרמב"ם כי המצוות נחלקים בין אדם למקום ובין אדם לחבירו ומה שהוא בין אדם למקום עיקר הגמול בעולם הבא רק מצוות שבין אדם לחבירו הואיל ונהג בטובת בני אדם גם גמולו בעוה"ז והקרן קיימת לעולם הבא רק תלמוד תורה שהלימוד מביא לידי מעשה ג"כ פירותיו בעוה"ז ע"ש

והנה במדרש פ' צו איתא לשמור את דרך זו דרך ארץ החיים זו התורה מלמד שדרך ארץ קדמה לתורה כ"ו דורות. והיינו מצוות שבין אדם לחבירו נקרא דרך ארץ כמו דאיתא שם מהאי גברא שהי' רודף שלום ולא דיבר לשון הרע. ולפי זה יש לפרש דהמצוות שבין אדם למקום נקראים לקחי שמשה רבינו קיבל אותם בשמים ולא היו נוהגים מקודם רק לצדיקי הדור כמו שאמרו קיים א"א כל התורה כולה משא"כ מצוות שבין אדם לחבירו שקדמו לתורה יכונה בשם אמירה שמשה הודיעם לישראל כפי אשר נאמר לו בסיני

וזה הפירוש האזינו וכו' שמשה אמר להם לישראל שהתורה חיים בעוה"ז לגוף וגם להנשמה בעה"ב וזה האזינו השמים היינו הנפש שהוא העיקר קבול שכר כמו שאמרו יפה קורת רוח של שעה אחת בעוה"ב מכל חיי וכו' ותשמע הארץ היינו הגוף שגם לגוף יש קיבול שכר ומפרש אח"כ יערוף כמטר לקחי דהיינו שמצות בין אדם למקום הנקראים על שם משה לבד שהוא לקחם משמים וקבלם הוא כמטר שהוא חיים לעולם אך עיקר קבול שכרו בעה"ב ואין הכל שמחים בו כי לגוף אין תועלת ותזל כטל אמרתי דהיינו המצוות שבין אדם לחבירו שקדמה לתורה כ"ו דורות. וגם עיקר התורה שעליו נאמר בפסוק לקחת מתנות באדם והמלאכים קטרגו היינו מה שבין אדם למקום שאמרו מה אנוש כי תזכרנו ואין ראוי לו לעבוד למלך הכבוד ולכך