זכותא דאברהם לד

עבירות חמורות והקב"ה הבטיחו שאל ידאג מזה וכן הי' שהדברים אשר יוכל הגלות לגרום דהיינו להתערב בגוים ולשנות שמם ולשונם וגם בזנות שהמצרים שטופי זמה ובלשון הרע שיוכלו להלשין איש על חבירו והקב"ה ברוב רחמיו הצילם מכ"ז וזה הי' עיקר הרכוש ונתקיים ונתברר הבטחת הקב"ה לאברהם

עיין טור סי' תל"א שבת הגדול ע"ש הנס הגדול שנעשה בו כו' והקשו דלמה יחסו אותו לשבת אף שאינו בעשור לחודש ועיין פר"ח שזכות השבת גרם להם שניצולו אז ובשם הלבוש הביא דע"י השבת ידעו המצריים שלוקחים אותו לשם פסח כי ישראל שמרו שבת במצרים כדאיתא במדרש שמות רבה והי' תמוה למצרים על שלוקחים בשבת והוכרחו להשיב שהוא לקרבן פסח במצות הקב"ה ע"ש

ולדעתי אפשר לומר עפ"י מה שכתב הבינה לעתים דרוש ע"ו פי' הגמ' כל המענג את השבת נותנים לו משאלות לבו היינו שאין כוונתו לענג א"ע בתענוגי הגוף לבד רק לענג את השבת בהשפעת קדושה שבו ובהשגת שלימות הנפש לזה נותנים משאלות לבו דאיש כזה כל משאלותיו לתענוג הרוחני. ועניני העולם רק לטפל בעיניו לזכות ע"י לעה"ב פ"ש

והנה המפרשים פירשו הא דאמרינן פ' כל. כתבי אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות וכו' היינו שהשבת רומז לשבת בראשית כי ששת ימים עשה ה' וכו'. וגם על יום שכולו שבת הוא עיקר התענוג הרוחני אלף השביעי יום שכולו שבת ונגד זה הוא שני מינים תענוגים בשבת דהיינו תענוג הגוף נגד שבת בראשית שהוא עוה"ז. ותענוג הרוחני בתוספת קדושה ובלימוד התורה בשבת קודש וכדאמרינן לא ניתנו שבתות לישראל אלא לעסוק בתורה הוא כנגד שבת שלעתיד שהוא עיקר קיבול שכר העה"ב בתענוג הנפשי ואם שמרו ישראל שתי שבתות היינו בכוונה לשני אלו שבתות והיו מקיימים עונג שבת בגוף ונפש מיד היו נגאלים. ובעו"ה רוב העולם אינם מקיימים את השבת רק בעניני הגופני ושוכחים תענוג הרוחני לקדש עצמם בשבת בכל מיני טהרה ופרישות מדיבורים לא טובים ומהרהורים לא טובים

והנה מצינו בחנני מישאל ועזרי' (דניאל ג' כ"א) באדיין גובריא אלך כפיתו בסרבליהון וגו' ולמדו מזה בגמ' שאף בשעת הקלקלה לא יניח אדם משררותו והענין נראה שרצו להראות שמחתם הגדולה למסירת הנפש על קידוש הסם והיו מקשטים עצמם במלבושים נאים כאיש הולך בחליל

והנה הבינה לעתים בדרוש כ"ה פירש הפסוק והי' הדם לכם לאות דהיינו שעיקר המצוה הי' בלקיחת הפסח בעשור והכניסו א"ע בסכנה ממצרים כמו שנאמר הן נזבח את תועבת מצרים כו' ומסרו נפשם על קדושת השם וזה והי' הדם לכם דהיינו הדם שלכם מה שתמסרו א"ע הוא לאות על הבתים להגן עליכם ולגאליכם ולפ"ז אני אומר שענין המצוה ממסירת הנפש נתפרסם יותר מחמת שהי' בשבת ועשו בשמחה רבה ולא בטלו ע"י זה העונג שבת והי' חביב לפני המקום עשיית המצוה בשמחה וכמו שפירש האר"י ז"ל תחת אשר לא עבדת כו' מרוב כל שיהי' שמח בעשיית מצות השם יותר מכל התענוגים שבעולם והנה לפי זה לא הי' אז עיקר העונג שבת רק תענוג הרוחני כי מי שרצה ליהנות גופו לא הי' אפשר לו כי אימת מות נפלה עליו מהמצרים רק עיקר השמחה הי' תענוג רוחני ומסרו א"ע על קידוש ד' בשמחה. וזה הוא כנגד שבת שלעתיד שהוא שבת הגדול יום שכולו ארוך ועיקר הנסיון היה מה שהיה בשבת ועשו בשמחה וא"ש שנקרא שבת זה שבת הגדול שהוא כנגד שבת שלעתיד ותענוג הרוחני: