זכותא דאברהם לב

לכך נהרגו בני שכם משום שכל אחד הי' מצווה למחות בדבר שהא ב"נ מצווים על העריות ונתחייב שכם מיתה ואחרי שהם לא דנוהו נתחייבו כולם מיתה וא"כ בוודאי ההורג ע"י שליח נהי דמצי אמר דברי הרב ודברי התלמוד דברי מי שומעין מ"מ מחייב על הריגת חבירו שהוא מצדו ואם חייב על שאין עושה דין במחויב מיתה מכ"ש באם גורם שחבירו יעשה דבר חייב מיתה וזה נכון לפע"ד

ולפ"ז יצא לנו באם עושה שליח לישראל דבר שלישראל אין בו חיוב מיתה גם הנכרי אין חייב מתורת שליחות דהא אין שליח לדבר עבירה וגם מחמת דינים לא מיחייב דהא לישראל אין בו חיוב מיתה ולא שייך לומר שיהי' חיוב מה שאינו דנו דין מיתה ולפי זה מיושב קושיות הפ"ד דה"פ במדרש דלכך ציוה להרוג אותם ע"י המילדות ולא ע"י אחרים כדי שלא יתבע הקב"ה ממנו דע"י נכרים הי' חייב דהא ב"נ נהרג על עוברים וגם על ידי שליח מטעמא דלעיל דב"נ מוזהרים על הדינים משא"כ ע"י המילדות ישראלים דישראל אינו מצווה, על העוברין וא"כ אין עליו חיוב מיתה מחמת שמוזהר על הדינים דהאי לאו בני קטלא נינהו בידי אדם דהא על עוברים ישראל פטור רק לשמים מ"מ הם מחויבין מיתה כמו שכתבו התוס' סנהדרין נ"ט ד"ה ליכא דלישראל כו' דאיסורא איכא על העוברין ואני מוסיף על דבריהם שיש אפילו חיוב מיתה לשמים על העוברין דהא לא גרע מהוצאות זרע לבטלה שחייב מיתה לשמים כדילפינן בנדה פרק שני מפסוק ויהי ער בכור יהודה וכו' שחייב ומכש"כ על העוברים ושפיר קאמר שלא יתבע הקב"ה ממנו ויפרע מהם דהא לשמים מ"מ הם מחויבים מיתה ויפרע הקב"ה מהם כן חשב פרעה אך המילדות בגודל צדקתם לא שמו לבם לגזירתו ובטלו גזירת פרעה כמאמר הכתוב ותחיינה את הילדים

והנה הרמב"ם ושאר גאונים מחולקים דלדברי הרמב"ם כל מי שנאמר בו יעבור ואל יהרג אינו רשאי למסור א"ע למיתה דהוה חובל בעצמו אך דעת שאר פוסקים ודעת הנ"י פרק בן סורר ומורה דאם הוא אדם גדול רשאי למסור א"ע כדי שילמדו שאר העם ממנו לירא את ה'

ולכאורה לדברי הרמב"ם הנ"ל א"כ לא היו רשאים המילדות לחוב בעצמם על גזרת מלך להחיות את הילדים ולהכניס א"ע בסכנה דהא אינו בכלל שפ"ד דאמרינן יהרג ואל יעבור דהא על העוברין אינם מצווים וא"כ האיך הם רשאים לחוב בעצמם דנהי דמחויב מיתה לשמים על העוברין מ"מ אינם רשאים למסור עצמם למיתה ע"כ דהא קודם שיצא ראשו מחתכין אותו אבר אבר כדי להציל את אמו וע"כ צ"ל דאף על מצוות שדינן יעבור ואל יהרג רשאי אדם גדול למסור א"ע כסברת הנ"י והם בגודל צדקתם עשו לפנים משורת הדין למסור עצמם בדבר שאינם מחויבים למסור למיתה

ועפ"ז נבוא לביאור דברי המדרש שהתחלנו שהפסוק אמר ותיראנה המילדות את האלהים דמשמע שעשו זאת מחמת יראה לא מאהבה וקשה איך יתכן זאת דהא מהדין אינם מחויבין למסור עצמם על העוברין רק שמ"מ מסרו עצמם על קידוש השם ואין לך עובד מאהבה יותר מזה ואיך הכתוב אומר דעשו מיראה רק שידוע דיש יראת עונש ויש יראת הרוממות שהיא בחינה גדולה מאהבה וכתב הר"ן בדרשותיו שזה שנאמר גבי אברהם פתה ידעתי כי ירא אלהים וכו' אף שהי' עובד מאהבה כדאיתא בסוטה והכתוב אומר זרע אברהם אוהבי רק שהפירוש על יראת הרוממות שהיא גדולה מאהבה וזה הפירוש של המדרש דקשה לי' קושיא הנ"ל דאמאי קאמר ותיראנה דהא היו עובדות מאהבה וע"ז אמר המדרש קשטו עצמם למעשה זקינם