זכותא דאברהם לא

מודיענו מחשבת פרעה להרע שרצה להחטיא את ישראל ולכך הוליכם שיבנו ערים הללו פיתום שנקרא על שם הזנות ששם הי' מקום הזמה מחמת מעיין השטים שהלך שם כמבואר לעיל וע"י פרישתן מנשותיהם שגזר עליהם חשב להחטיאם. ומה שכתוב למען ענותו בסבלותם הוא גם על פרישת דרך ארץ שנקרא עינוי כנ"ל ושפיר מביא ראי' מקרא ויבן ערי מסכנות על פסוק של ויענונו דהפירוש הוא על פרישת דרך ארץ וזה הי' כל מחשבת פרעה הרשע ובלעם יועצו שיעצו על ככה רק ה' הפיר מחשבות ערומים ועמדו בנסיון כולו זרע קודש בלי שום ערבוב ונקראין שבטי יה ולזאת חשב עליהם מחשבה אחרת להרגם ע"י המילדות

ובמדרש ש"ר פ"א למה ציוה להרוג אותן ע"י המילדות כדי שלא יתבע הקב"ה ממנו ויפרע מהם והקשה בפ"ד דרוש שני דהא איתא בב"ר פ' ל"ד אמר ר' חנינא כולם מהלכות בני נח הם בעד אחד ובדין אחד ע"י שליח שנאמר שופך דם האדם באדם וכו' ע"י אדם וא"כ איך אמר שלא יתבע הקב"ה ממנו הא אפילו ע"י שליח נהרג ב"נ וע"ש שהניח הדבר בקושיא

ונראה לומר דהא איתא (בקידושין דף י"א) דהיכא אמרינן אין שליח לדבר עבירה היינו דוקא היכא דשליח בר חיובא אבל היכא דלא בר חיובא מחייב שולחו. והקשו בתוס' א"כ קטן ליחייב דהא השליח לאו בר חיובא הוא ותירצו דהתם שאני משום דאין שליחות לקטן ולפי"ז י"ל דהא דריבה התורה גבי ב"נ דיש שליח לדבר עבירה היינו מטעם דהלא דבר עבירה לא נתבטל השליחות דדוקא גבי ישראל דגלי קרא כדאמרינן (בקידושין דף מ"ג) אבל לא בנכרי אבל מ"מ צריך להבין דהא אין שליחות לנכרי כדאיתא בש"ס בכמה דוכתי א"כ אמאי לתחייב שולחו

והי' נראה דמכאן ראי' לדברי המ"ב הובא במג"א סי' תמ"ח דעכו"ם לעכו"ם יש שליחות ואם כן שפיר דמתחייב שולחו אם הרג ב"נ ע"י ב"נ אחר ומדויק שופך דם האדם באדם דהיינו אדם שכמותו בן נח אחר ולפי זה מיושב קושיית הפ"ד דהא מבואר בפ"ד דרוש א' דעת הרמב"ן וכמה רבוותא דישראל קודם מתן תורה דין ישראל הי' להם מעת שנבדל אברהם במילה וא"כ שהורג אותם ע"י המילדות ישראל לא מיחויב שולחו דהא ישראל לעכו"ם אין שליחות וא"ש

ובאופן אחר י"ל קושיית הפ"ד ומתרץ עי"ז לשון המדרש שלא יתבע הקב"ה ממנו ויפרע מהם דאמאי שינה לשונו דמתחילה אמר שלא יתבע וכו' והוה לי' למימר אח"כ ויתבע מהם או שלא יפרע ממנו ויפרע מהם דהנה בגמ' סוטה ובמדרש אמרינן סימן גדול מסר להם אם פניו למעלה נקיבה ואם פניו למטה הוא זכר והקשו המפרשים למה למסור להם הסימן הלא עינים להם ויראו אם הוא זכר או נקיבה והנה הרמב"ן תירץ שמחשבת פרעה הי' שהמילדות ימיתו אותם בסתר טרם צאתם מבטן אמם בכדי שלא יוודע הדבר גם לאשה היולדת רק יחשובו שנולד מת ולפיכך הוצרכו לסימן לידע מה הוא טרם יוולד רק תיכף בצאת ראשו והפ"ד בדרוש י"ג וגם המהרש"א בח"א על סנהדרין פרק ד' מיתות כתבו שכוונת פרעה הי' להמיתם קודם שיולדו דאז ישמעו אליו דישראל אינו חייב על העוברין משא"כ אח"כ דהיא שפיכת דמים ממש בוודאי לא ישמעו אליו ולכך ציוה להרוג אותן ע"י המילדות העבריות דהם אינם מוזהרים על העוברין משא"כ ב"נ דמצווה על העוברין כדאיתא בסנהדרין דף נ"ז

והנה י"ל דמה שחייב ב"נ ע"י שליח הוא דהא ב"נ מצווה על הדינים ולדברי הרמב"ם