זכותא דאברהם ל

ישראל ורצה להחטיאם בזנות ולהתערב חלילה בין המצרים הוא מה שאמרו חז"ל בסוטה והובא במדרש שלשה היו באותו עצה בלעם ואיוב ויתרו וכו' בלעם שיעץ נהרג, וא"כ היה זה עצת בלעם וידוע שבלעם אח"כ כשיעץ לבלק הי' להחטיאם בזנות ומענין זה היה גם עצתו עתה וגם באותו מקום שפיתום הי' מעיין השטים כמבואר במדרש רק עתה לא הועיל עצתו שהכתוב מעיד גן נעול אחותי כלה שלא נתערבו בהם רק אח"כ עשתה מחשבתו מחשבת בלעם רושם ונהרגו בעו"ה כמה וכמה אלפים ואפשר שראה בלעם באיצטגנינות שלו שיכשלו ישראל בזנות באותו מקום וסבר שיהי' בזמן ההוא כמו שפירשו חז"ל שלכך גזרו להשליך ביאור שראו שמושיען של ישראל לוקה במים וטעו. כן אפשר נמי שטעה בלעם עתה

ומיושב היטיב בס"ד הכל דלכך מזכיר הכתוב שם המקום שבנו שזה הי' כל ההתחכמות פרעה בעצת בלעם הרשע להחטיאם במקום עלול לזנות ועפ"ז נבאר דברי המגיד שהביא על פסוק וירעו לנו המצרים מפסוק הבה נתחכמה לו דהוא ללא צורך ומה חידש בזה ועפ"י האמור יבואר דהנה לכאורה יש לדקדק על לשון וירעו אותנו המצרים דהוה לי' למיכתב וירעו לנו המצרים. והנה השל"ה והכלי יקר תרצו דה"פ וירעו אותנו המצרים דהיינו המצרים החטיאו אותנו בע"ז שלהם כמבואר כמה פעמים במדרש רבה שישראל לא היו ראוים לגאולה שהי' בהם עובדי ע"ז וזהו וירעו אותנו המצרים שהמצרים עשו אותנו לרעים וחטאים ע"ש בדבריהם

ולי נראה לומר לפי מה שביארתי שכל שנאת המצרים הי' בעבור שישראל לא היו מתערבים בהם והי' מחשבתם להחטיאם ע"י ההתחכמות לפרוש אותן מנשותיהן כמבואר ומבואר ברש"י פ' בשלח דהיו"ד נאמרה על שם המחשבה כמו אז ישיר וכמו אז יבנה שלמה במה שפירשו חז"ל ביקש לבנות ולא בנה אף כאן יש לפרש היו"ד על שם המחשבה שהמצרים חשבו להחטיאם ושיתערבו עמם ויהי' וירעו מלשון ריעות וחיבור כמו שפירש"י על פסוק ותרועת מלך בו שהוא לשון ריעות וחיבור ושפיר מביא ראיה מפסוק דהבה נתחכמה לו דקשה אמאי מזכירם בלשון יחיד פעמים. נתחכמה לו וכו' ונוסף גם הוא וכו' רק דזה הי' כל מחשבת פרעה להפריד הדיבוק שבינם שעי"ז נחשבין כאיש אחד והי' כוונתו להחטיאם ושיתערבו עמם להיות לעם אחד וא"כ פירוש הקרא דוירעו אותנו המצרים דהיינו שהי' מחשבתם להתחבר עמנו ע"י שיחטיאו אותנו ולולי זאת נראה לכאורה בפסוק כפל הענין במילות שונות ושפיר מביא ראיה מקרא דהבה נתחכמה לו לפרש הפסוק של וירעו אותנו המצרים ויענונו מפרש המגיד על פרישות דרך ארץ כמו שמפרש לקמן. על וירא את ענינו זו פרישות דרך ארץ כדאמרינן ביומא בפרק יוה"כ דעינו נקרא תשמיש כדכתיב אם תענה את בנותי וכן פירשו לקמן המפרשים דאי כפשוטו קשה הא קאמר אח"כ ויתנו עלינו עבודה קשה ולמה לי' להזכיר שני פעמים ומה בין עינוי לעבודה קשה והלא הכל ענין אחד ולכך מפרש המגיד דפירוש ויענונו הוא על פרישת דרך ארץ שזה היה כל מחשבת פרעה לפרוש אותן מנשותיהן ולצוות על הנוגשין שלא יניחו אותם לישן בבתיהם כמבואר במדרש וא"כ שפיר צריך קרא לכתוב גם ויענונו שהוא ענין נפרד בפני עצמו ומביא ראי' על זה דזה הי' כל כוונת פרעה לפרוש אותם מדרך ארץ להזדקק מנשותיהם ועי"ז יחטיאו אותן לפרוץ בזנות מדכתיב ויבן ערי מסכנות לפרעה את פיתום ואת רעמסס וקשה למה הזכיר שם הערים שנקרא פיתום וגם ערי מסכנות שדרשו חז"ל שממסכנות את בעליהן וע"י מה הם ממסכנות וע"כ צ"ל כמבואר לעיל שהכתוב