זכותא דאברהם כט

בלק על פסוק ויחל העם לזנות וכו' יש מעיינות שמגדלת גבורים ויש חלשים ויש נאים ויש מכוערין ויש צבעין ויש שטופין בזימה ומעיין שטים של זנות הי' והוא משקה לסדום בא וראה מה כתוב ביציאתן ממצרים וישובו ויחנו לפני פי החירות מה פי החירות מקום קבוע לזנות הי' ולפי שהצניעו עצמם ביציאת ממצרים נקרא פי החירות וכו' ופירש במתנות כהונה שהמקום הי' פיתום כדמפרש רש"י בפ' בשלח וכן איתא בילקוט ונקרא פיתום על שם הזנות פי סתום והוא על דרך הכתוב (משלי ל' כ') אכלה ומחתה פיה ואמרה ולפי שהצניעו עצמם מערוה נקרא פי החירות שלא להזכיר אצלם מעשה הזנות וע"ש שהביא כן בשם מהור"א מזרחי

וע"פ זה נראה דלכך ציוה הקב"ה שישובו לפני פי החירות כדי לזכות את ישראל ויגן עליהם הזכות שנשמרו מערוה במקום זימה לזנות דלכך הי' נקרא פיתום ומעינות היו גורמים לזנות כי הי' קטרוג גדול על ישראל כמבואר במדרש פ' בשלח שטען שר של מצרים מה נשתנו אלו מאלו והקב"ה ברוב רחמיו הקדים רפואה לבקש זכות על ישראל ולכך ציווה להם שיחנו לפני פי החירות ובזכות המקום שלא נטמאו שם בעבירה במקום העלול לזה יגן עליהם להנצל מיד מצרים

ובזה מבואר הפסוק שאמר ויבן ערי מסכנות לפרעה את פיתום ואת רעמסס דדרשו בגמ' סוטה פיתום שמה ולמה נקרא שמה רעמסס שראשון ראשון מתרוסס וקשה דמאי נ"מ להזכיר שם הערים ונהי דמזכיר שם רעמסס להראות שכל כוונת פרעה הי' לענות את ישראל לא לטובת עצמו שכל בנינם נפל ולא הי' ראוי לאותו מקום שום בנין מ"מ למה להזכיר שם פיתום ועפ"י האמור למעלה א"ש דהכתוב מודיענו עד כמה הי' ההתתכמות פרעה לרעה שרצה להחטיא את ישראל ולערב אותם עם הטמאים ומחמת זה גזר להפרישן מנשותיהם ע"י העינוי ועבדות שגזר עליהם כמבואר במדרש שהבאתי לעיל וחשב שע"י זה יזנו הנשים תחת בעליהן אחרי שלא יהי' מצוי להם להזדקק לבעליהן וגם האנשים יזנו עם הנכריות ויתערבו חלילה ולכך חשב פרעה להביאם למקומות העלולים לזימה והיא המקום הנקרא פיתום שנקרא על שם הזנות כמבואר לעיל ושם הי' מעיין השטים הגורם לזנות ולכך מפרש הפסוק שם המקום שבנו להורות שזה הי' כל ההתחכמות של פרעה להחטיאם בעצה רעה שחשב

ועפ"י זה יבואר מאמר חז"ל בסוטה י"א ויבן ערי מסכנות לפרעה שממסכנות את בעליהן ופירש רש"י שע"י בנין הערים האלה נתמסכנו המצרים וישראל נצלו את מצרים ולכאורה קשה דלפי זה למה להזכיר כאן דע"י זה נתמסכנו מצרים דהלא מקרא מלא הוא וינצלו את מצרים ומאי בעי קרא ללמדנו עתה אך לפי האמור מבואר היטב דאיתא בסוטה (דף ד' ע"ב) כל הבא על אשה זונה לסוף מבקש ככר לחם שנאמ' (משלי ג') כי בעד אשה זונה עד ככר לחם וזה הפירוש בגמ' ערי מסכנות שממסכנות את בעליהן רצונו לומר שהיושבים בה נעשו עניים מחמת שהיו שטופים בזימה והמקום גורם ולכן נקרא פיתום כמבואר וזה הי' מחשבת פרעה לרעה שמחמת מניעת להזדקק לנשותיהן מחמת העינוי שגזר עליהם שלא יהיו ישינים בבתיהם וגם מחמת שהמקום והמעיין גורם לזנות חשב להחטיאם ולהתערב במצרים ולפגום נשמותיהם חלילה ועי"ז ישתקעו חלילה בארצם. אך הקב"ה ברוב רחמיו הפליא עם עמו ועזרם לעמוד בנסיון הגדול בזכות יוסף שגדר עצמו מערוה והיא שעמדה לגאולתנו כמבואר הרבה פעמים במדרש שבזכות גידור ערוה נגאלו ישראל ממצרים וסעד יש לדברי הנ"ל שכל כוונת פרעה הי' להפריד הדביקות בין